כלומר, ר' יוסי מסביר, כי מתחילה חשב שדעת ר' נחמיה במשנת מעשרות שם, החולק על חכמים ( עי"ש) וסובר" כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה חייבת", יש לפרשה דוקא בחצר שהוא בוש לאכול בכולה( שאז לחכמים קובעת היא למעשרות, שכן כלים נשמרים בה, ולר' נחמיה אינה קובעת. ראה פ"מ שם), אבל אם בוש לאכול רק במקצתה ובמקצתה אוכל- מודה ר' נחמיה שכולה חייבת במעשרות, אבל מששמע את מימרת ר' לעזר, שר' יודה ור' נחמיה שניהם אמרו דבר אחד, הבין כי טעות היתה בידו, ובאמת מן ההשוואה של ר' לעזר בין שיטת ר' יודה לשיטת ר' נחמיה למדנו כי גם לר' נחמיה אף באותה חצר- מקום שהוא בוש לאכול בחצירו אינו קובע למעשרות, ומקום שאינו בוש לאכול קובע. כאן ר' יוסי עצמו לומד מן ה"שיטה" שלימד ר' לעזר שיש לו לחזור בו מדעתו, והוא רואה בה ראיה גמורה כנגד מה שחשב מתחילה. וכך גם נמצא, לעיתים, כי סתמא דסוגיית הגמ' מביאה ראיה נגד אמורא מ"שיטה". כך למשל בירו' שבת ז', ב'( י', א'), לאחר שמציעים את ההנחה כי ר"מ ור"ש שניהן אמרו דבר אחד(= ויסברו שניהם כי מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה), דוחים זאת מיניה וביה: " ולא כן סברנן מימר ר' יוסי ור' שמעון שניהן אמרו דבר אחד[= והכוונה לדברי ר' יוחנן המובאים גם שם ב', ה'( ה', א') בשמו] גימר ר' מאיר ור' יוסי ור' שמעון שלשתן אמרו דבר אחד?!( כלומר, אם אכן כך, הרי היה על ר' יוחנן לצרף גם את ר"מ לשיטת הסוברים כי משאצל"ג פטור עליה. ומאחר ולא עשה כן, ראיה גמורה כאן כי ר"מ לא פוטר היה על משאצל"ג)". אך גדולה מזאת, מצאנו בירו' נדרים ג', א'( ל"ז, ד') כי על המשנה המרצה את היתר החכמים לנדרי זירוזין אומר ר' אמי:

" מאן תני( היתר) נדרי זירוזין ר' טרפון דו פתר לה במעמידין(- שהוא מפרש את משנתינו במעמידין, כלומר, שבשעת הנדר נדר בדוקא, ולא רק כדי לזרז העסקה, ואעפ"כ לדעתו אין הנדר תופס, כי כפי שהוא סבור ש'אין נזירות אלא להפלאה' במשנת נזיר ה', ה', עי"ש, הרי שגם כאן אין הנדר תופס אלא אם היה מבורר לו לחלוטין, והרי כאן היה נדרו מסופק לו, שכן העלה על דעתו בשעת הנדר גם אפשרות שחבירו יתרצה לירד מן המחיר שקצב לו ויגיעו לפשרה)".

ור' בא חולק על זיהוי זה של ר' אמי, ומעלה טענה מיוחדת: " א"ר בא תיפתר דברי הכל(= ובמקרה) שאין מעמידין(= כלומר, שמשנתנו אתיא גם כחכמים החולקים במשנת נזיר שם על ד"ט. ונעמיד משנתנו בש'אין מעמידין'. כלומר, שהנודר טוען כי נדר נדרי זירוזין אלו לא בדוקא, אלא לצורך זרוז חבירו בשעת העסקה, וכל זאת למה? משום ש=) אין תימר במעמידין ניתני רבי אליעזר בן יעקב (= שבמשנתנו, בענין היתר נדרי זירוזין) ורבי טרפון שניהן אמרו דבר אחד?!"

דהיינו: ר' בא טוען כי אין לקבל את עמדת ר' אמי משום שאם צדקו דבריו היה עלינו לקבל במסורת שמועה האומרת כי ראב"י ור"ט אמרו דבר אחד, וחסרון מסורת כזאת הוא ראיה חותכת כי שיטת ראב"י

- 246-