במשנתנו היא גם כחכמים דר"ט בנזיר. 28 כאן רואים אנו עד היכן הגיעה החשיבות שיוחסה בדור הרביעי- חמישי( לפחות אצל אמוראים מסויימים בא"י) לעובדה שנמסרה או לא נמסרה להם מרבותיהם " שיטה" בנוגע לעמדה הלכתית מסויימת.

לפנינו, איפוא, בירושלמי, תפיסה" הרמטית" של ה"שיטה". כשהנחות היסוד( מכל מקום אצל אותם אמוראים עליהם אנו מצביעים) הן:

א. התנאים הכלולים ב"שיטה" זהים זהות גמורה ולא חלקית.29

ב.התנאים שאינם כלולים ב"שיטה" זאת, חלוקים עליה בהכרח.

ג.קבלת ה"שיטה" במסורת מחייבת היא, ואפשר להשתמש בה איפה כראיה גמורה.

ד.כמו כן, אי קבלת" שיטה" במסורת מחייבת את שלילתה.

רק על פי הנחות יסוד אלו אפשר היה לתלמוד הירושלמי להשתמש ב"שיטה" כארגומנט מכריע נגד ההנחה שר"מ פוטר היה במשאצל"ג, ולהוכיח כמו כן מחסרון קבלת ה"שיטה" המזהה את ראב"י עם ר"ט את העובדה כי הם היו חלוקים בדעותיהם. ואמנם אין בדברינו אלה כדי לטעון כי ל"שיטה" ניתן מעמד מיוחד שלא איפשר לחלוק עליה, שכן מצינו בכמה מקומות כי אמורא בירושלמי חולק ופורך מסברא או ראיה" שיטה" מסורה. וכגון בזו שבירו' כתובות י"ג, ז'( ל"ו, ב'), שם נמסר מר' ירמיה 30 כי " אדמון האומר שם כי מי שאבדה דרך שדהו(=" שהחזיקו בה בעלי שדות שבמצריו") ילך לו בקצרה(=" על כרחם יטול לו דרך לשדהו")] ור' עקיבה[ במשנת ב"ב ד', ב' האומר כי אם מכר בור ודות לאחר, ושייך הבית לעצמו, לו"ע שם אין הלוקח צריך אח"כ לקנות לו דרך אל הבור והדות כי מוכר בעין יפה הוא מוכר', כלשון הבבלי, ובודאי התכוון גם למכור לו דרך לבור ולדות] שניהם אמרו דבר אחד( שכן בשני המקרים לדעתם יכול בעל השדה הפנימית או הלוקח ליקח לו דרך אף בלא הסכמה של הצד

השני)".

אך מיד דוחה הגמ' זיהוי זה בטענה:

" ולא שמע(= ר' ירמיה) דאמר ר' הילא ר' יסא בשם ר' יוחנן 31 בסתם חלוקין וכו', ר' עקיבה אומר אינו צריך ליקח לו דרך ורבנין אמרין צריך ליקח לו דרך( המחלוקת היא רק ב"סתם". כלומר, בשלא נודע אם יש לו דרך או לא, אבל כאן, במחלוקת אדמון וחכמים הרי ברי שהיתה לו דרך אלא שאבדה, ובזה גם חכמים דר' עקיבה יודו שאכן

28 בעמדת ר' בא נוקט גם רבא במקבילה בבבלי שם כ"א, א', אבל לא מטעמיה, עי"ש. 29 חייבים אנו לומר זאת, שכן אם צירוף החכמים ל"שיטה" נתפס היה כצירוף רופף של צדדי ענין שוים רק לזכרון בעלמא וכד', הרי שנשמט כל הבסיס שמכותו אפשר היה להביא מן ה"שיטה" ראיות איזה שהן. אבל ראה בכל זאת בירו' שבת א', א' ( ב', ד') ב"שיטה" שמוסר שם ר' אבון:" רבי ובן עזאי ור"ע שלשתן אמרו דבר אחד" ותווכח, כפי שהעירו שם המפרשים, שכל אחד דיבר ברשות אחרת. אלא שמשם אין קושי כלל, כי כוונת ר' אבון לעקרון ש"אויר מחיצות כממשן", ולגבי עקרון זה הוא עצמו מפרש( אם לייחס לו את הגמ' שבהמשך כי כל חכם דיבר ברשות אחרת, ואפשר גם שרצונו היה לומר כי כל חכם גילה דעתו בענין אחר, אבל, אכן, כולם מודים זה לזה גם ברשויות האחרות.

,

30 במקבילה שם בב"ב ד', ב'( י"ד, ג') נמסרת" שיטה" זאת בעמדת ה"תמן אמרין"(= בני בבל). 31 במקבילה שם מסורת זאת בשם ר' לא..

- 247-