" גזז ראשון ראשון וצבעו, ראשון ראשון וטוואן ראשון ראשון וארגן אין מצטרף(= כלומר, גיזת רחל אחת אינה מצטרפת לגיזת חברתה לשיעור החייב בנתינה לכהן) רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון צבעו מצטרף".

ומן הברייתא ברור לחלוטין שאין הערת ר' שמעון בן יהודה באה לומר כי לדעתו עמדת ר"ש היא כי " שינוי במקומו עומד" אלא רק לגבי צביעה בלבד, משום שהוא סבור, כפי שהגמ' שם אכן מסבירה, כי צביעה פעולת קנין חלשה היא(=" שאני צבע הואיל ויכול להעבירו ע"י צפון"), אבל לגבי גזיזה אריגה וטוויה אכן מודה ר"ש בן יהודה כי ר"ש יאמר ששינוי קונה. ואם כן, מדוע הוכנס ר"ש בן יהודה לרשימה זו ב"שיטה" שהציע אביי? אין לנו אלא לומר כי תפיסת ה"שיטה" בבבל לפחות בדור הרביעי 35 שונה היתה בנקודה זאת: נכללו ב"שיטה" גם חכמים שעמדתם לא היתה זהה לחלוטין לשאר החכמים, אך היה בעמדתם צד מסוים שזה שמחמתו הועמדו יחדיו ב"שיטה". וכבר העירו בזה המפרשים לנכון, כך, למשל, בעלי התוס' שם בד"ה" רבי שמעון":" וי"ל דלאו בדוקא אמרו דבר אחד, אלא כלומר בשיטה אחת הן, וכה"ג איכא בכמה דוכתי", 36

נעבור כעת לדון בהנחה השניה אותה למדנו מן הירושלמי, כי התנאים שאינם כלולים ב"שיטה" חלוקים עליה בהכרח, ונציג כאן דוגמא ליחס שונה ל"שיטה", אותו מצאנו בבבלי. 37 כך בפסחים פ"ב, ב' מצאנו שיטה הנמסרת בשמו של ר' יוחנן:

" ר"י בן ברוקה ור' נחמיה אמרו דבר אחד(= שפסול נעלים יכול להשרף מיד, ואין צריך

לחכות עד שתעובר צורתו)" ועל כך אומרת הגמ' בפשטות כי

רבה מוסיף אף ר"י הגלילי דתניא ר"י הגלילי אומר כל העניין כולו" וכו'38

35 וכבר ראינו לעיל כי קודם לדור השלישי- רביעי לא היה כמעט שימוש( עכ"פ לפי המקורות שהגיעו לידינו בתלמודים) בסגנון

הלימודי של ה"שיטה" בבתי המדרש בבבל.

36 ובאמת, בטענה זאת עצמה הותקף אביי לכאורה כבר על ידי רבא בהמשך הדיון בסוגיה( צ"ד, ב'):" אמר רבא: ממאי? דלמא עד כאן לא קאמר רבי שמעון בן יהודה התם אלא בצבע הואיל ויכול להעבירו על ידי צפון" וכו'. אלא שברי כי גם אביי עצמו לא ראה בהכנסת ר"ש בן יהודה לקיבוץ חכמים זה קביעת זהות מוחלטת, כפי שהעירו בצדק בעלי התוס' שם, אלא צד שוויון או נטיה כלפי דעה זאת, ודברי רבא כלפיו לא באו כדי להפריד בין ר"ש בן יהודה לשאר החכמים אלא כדי לפרוך לגמרי את ה"שיטה" כולה שהעלה אביי, ומשום כך הוא ממשיך שם ומוציא מכלל" שיטה" זאת גם את ב"ש, ראב"י, ר"ש בן אלעזר ור' ישמעאל ומכאן שהיה ברצונו לטעון כנגד אביי טענה עקרונית אחרת, כי באף לא אחד מן החכמים הנ"ל אין לתלות את הדעה ש"שינוי במקומו עומד". עוד ראוי להעיר כאן, כי כדברי התוס' הנ"ל גם דברי התוס' ד"ה" כולן בשיטה"

בנדריס י', א'.

37 אף שזו אינה ראיה גמורה כמובן, שכן אי אפשר לראות בכל אמודאי א"י או בכל מיקשה אחת, הרי שצירוף כל הגורמים, שאנו מצביעים עליהם בבבלי ובירושלמי כתילוקים ביחס ל"שיטה", מטה יותר ויותר את הדעת שלא לראות בכך ענין מקרי. 38 אלא שאפשר להשיב על דברי, ולכאורה בצדק, כי גם בירושלמי נמצאת התייחסות כזאת ל"שיטה". שכן במקבילה שם בפסחים ז', ט'( ל"ה, א') נמצא" שיטה" דומה והמעיין יראה כי תוכן הדברים בסוגיה שם זהה לגמרי לבבלי שם, פרט לשינוי השמות שבין הבבלי לירושלמי. מוסר ה"שיטה" בירושלמי הוא ר' חמא בר עוקבה בשם ר' יוסה בר חנינה, והתוספת נאמרת ע"י ר' ירמיה(" אוף ר"י הגלילי", עי"ש ובירוכ"פ עמ' 490), אלא שיש לשים לב שבירושלמי אין בכך מן התימה, שכן ר' יוסה בר חנינא ור' ירמיה שניהם תלמידי ר' יוחנן ונמנים על הדור השלישי, וכבר העדנו, שכל עוד לא נקבעה המימרא בתודעת אמוראי א"י כבעלת מסורת שאין עליה חולק, גם לא נמנעו אמוראים מלחלוק עליה. לעומת זה בבבלי אנו מוצאים כי רבה. אינו מהסס להוסיף שמו של ריה"ג ל"שיטה" שנמסרה בשמו של ר' יוחנן.

- 249-