מעתה לא יפלא בעיננו כי גם התופעה השלישית אותה הכרנו ביחס ל"שיטה" אצל אמוראי א"י- נדירה

ביותר היא בבבלי, בו מצאתי רק מקרה אחד 39 לעומת כחצי תריסר מקרים בהם מצאתי בירושלמי 40 שימוש ב"שיטה" כראיה נגד הצעת אמורא. וקרוב איפה לומר, כי ה"שיטה" נתפסה בבבל כצירוף רופף ( כפי שלמדנו קודם: צירוף דעות שאינו מרמז לזהות גמורה, אלא רק לצדדי שוויון מסויימים) של שיטות חכמים. צירוף שאין לייחס לו תוקף הלכתי רב אף אם נמסר מאמוראים ראשונים:

דוגמא לכך נוכל למצוא, למשל בבבלי סנהדרין ד', א':

" אמר רב יצחק בר יוסף 41 אמר רבי יוחנן: רבי ורבי יהודה בן רועץ ובית שמאי ורבי שמעון ורבי עקיבא כולהו סבירא להו יש אם למקרא"

ולאחר מכן בא פירוט המקורות שנאמרו ע"י חכמים אלו, כשלכולם משותפת הדעה כי" יש אם למקרא". אבל רואים אנו כי רב אחא בר יעקב, בן הדור השלישי- רביעי בבבל, אינו נרתע כלל מלחלוק עקרונית על שמועה זאת שהגיעה בודאי לבבל ע"י הנחותי כמסורת חתומה וגמורה: " מתקיף לה רב אחא רב יעקב מי איכא דלית ליה יש אם למקרא, והתניא בחלב אמו' יכול חלב(= ח' צרויה, ל' סגולה), אמרת יש אם למקרא( ויש לקרוא ח' קמוצה ול' קמוצה)". אמנם כאן אפשר לטעון כי רב אחא בר יעקב מעז לחלוק על" שיטה" זאת משום שבידו ברייתא הנראית מנוגדת לקביעה שב"שיטה", אך נראה מיד כי סגנון האתקפתא הנפוץ בבבלי כלפי ה"שיטה"

!

המוצגת הינו דוקא מסברא.

כך למשל, מוצאים אנו בבבלי חולין נ"ח, ב':

" אמר רבי יוחנן ר' יהודה(= במשנה שם, האומר" אם ניטלה הנוצה. פסולה") ור' ישמעאל( במשנת טהרות א', ב':' הכנפים והנוצה מטמאות ומיטמאות ולא מצטרפות, רבי ישמעאל אומר הנוצה מצטרפת') 42 אמרו דבר אחד".

ועל כך באים דברי רבא: " דילמא לא היא, עד כאן לא קאמר ר' יהודה הכא אלא לענין טרפה, דליכא מידי דמגן עליה, אבל לענין איפגולי כרבנן סבירא ליה, ועד כאן לא קאמר רבי ישמעאל התם אלא לענין איפגולי, אבל לענין טרפה אגוני לא מגן".

39 שבת צ"ד, א'. אעיר, כי שם אין דיון ישיר על ה"שיטה"( שבו, בדרך כלל, בא בבבלי תהליך כמעט קבוע בתוכנו ובסגנונו של דחיה- לכאורה של ה"שיטה"), שכן הדיון שם הוא על הנחת רבא שגם רבנן דר' נתן במשנה יודו באדם ודומיו ש"חי נושא את עצמו", ורק בעניין חיה ועוף" דמשרבטי נפשייהו" נפלה המחלוקת בין ר' נתן לחכמים. ועל כן מקשה רב אדא בר אהבה ( כנראה הוא בן הדוד רביעי, שישב בישיבת רבא, ראה אלבק, מבוא התלמודים, עמ' 354) מן ה"שיטה" שנמסרה מר' יוחנן, משם יוצא שחכמים דר' נתן חלקו גם בסוס, וכן בהמשך שם מקשה רב אדא בר מתנה לאביי מ"שיטה" זאת לגבי רוכב " כפות". אשר להבנת הירושלמי במקבילה לסוגיה זאת ראה תוכ"פ לשבת עמ' 128.

40 הבאנום קודם בעמ' 245 ואילך ובהע' 34. 41 כן בכתי"מ ובמקבילה שם מכות ח', א', ועי"ש בדק"ס אות ל'.

42 וראה רש"י שם ותוס' ד"ה הנוצה.

- 250-