בסברא משלו, בא רבא כאן להתקיף, לכאורה, את ה"שיטה" המסורה מר' יוחנן.

ה. מקורותיה הקדומים של ה"שיטה הסדרנית" כסגנון לימוד בבית המדרש

. העיון במקורות התנאיים אינו מספק ראיה ברורה לקיומה של ה"שיטה" כסגנון לימוד בבתי המדרש בתקופה זאת, אף שיתכן כי שורשיה של ה"שיטה" נמצאים בצורה שונה במקצת בספרות התנאית בעצם מגמת ההשוואה בין שיטות חכמים שונות, הרגילה במשנה ובתוספתא. ברם, כיון שענייננו כאן אך ורק

בברור מקורותיה של ה"שיטה" הסדרנית עלינו להדגיש כי סגנון לימוד משווה זה שבמשנה ובתוספתא הינו לעולם בעל מגמה פרשנית ברורה. 44

43 באשר לאופי אתקפתא זאת ומטרתה הבהרנו את עמדתנו לעיל: אין זו דחיה של ממש, אלא קריאת תיגר על היסודות

התיאורטיים של ה"שיטה" המוצעת.

על יחסו של רבא לר' יוחנן בשאר תחומין, ונטייתו לקבלם להלכה, ראה מה שכתב צ' דור, תורת א"י בבבל, בפרק הראשון, ובעיקר שם בפרק המשנה" פסיקתו( של רבא) בהלכותיו של ר' יוחנן וכפיפותו להן" בעמ' 12-15. רבא פסק בכל מחלוקות ר' יוחנן ורשב"ל כר' יוחנן, פרט ל"הני תלת", ראה יבמות ל"ו, א', וראה דור, שם, עמ' 12-13. אמנם גם הוא ציין שם בהע' 3 כמה מקרים יוצאי דופן הצריכים עיון מיוחד. וראה תוס' פסחים קט"ז, א' ד"ה" אלא" שכתבו:"... טוב להגיה הברייתא,

אפילו לחסר, כמו שאנו מגיהין כמה ברייתות מלשבש דברי ר' יוחנן".( תודתי לד"ר פ' היימן שהעירני למקור זה). 44 כבר במשנה אנו מוצאים זיהויים או מעין זיהויים פרשניים, כגון זו הנוגעת למחלוקת בכלאיים ב', ו'" הרוצה לעשות שדהן משך משר מכל מין, ב"ש אומרים שלשה תלמים של פתית, וב"ה אומרים מלא העול השרוני", ועל כך נוספת הערה במשנה: " וקדובין דברי אלו להיות כדברי אלו". כאן אין אמנם" שיטה" במובן המקובל של זיהוי עמדת חכם אחד כעמדתו של חכם שני, אלא קרוב עמדות בלבד( וכנוסח דוגמא זאת גם הנוסח במשנת שביעית א', א'). ביסוד הדבר נוכל לראות שמן המשנה ניכר היטב כי התנאים אכן עסקו בהשוואה בין שיטות חכמים שונות ובנסיון לעמוד על הדמיון והשוני שביניהם, והדוגמאות לכך רבות. למשל, במשנת זבתים ט', א':" אין בין דברי ר"ג לדברי ר' יהושע אלא הדם והנסכים" וכו'. וכן שם, תמורה, ג', ד': " מה בין דברי ר"א לדברי חכמים" וכו'. ושם כלים ט"ז, א':" אין בין דברי ר"מ לדברי ר"י אלא עריבת בעה"ב" וכו'. אך עדיין אין לראות בדוגמאות מעין אלו את ה"שיטה" המקובלת, במובן של ציון לזהות גמורה בין עמדות חכמים שונים, שנמצאנה

רווחת מאוחר יותר בספרות האמוראית.

דוגמה ברורה יותר לזיהוי פרשני בספרות התנאית נוכל למצוא בברייתא המובאת בבבלי שבת י"ח, ב':" ת"ר ב"ש אומרים לא ימכור אדם חפצו לנכרי ולא ישאילנו ולא ילונו ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיגיע לביתו, וב"ה אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה. רבי עקיבא אומר כדי שיצא מפתח ביתו". בשלב זה משמע מדברי הברייתא כי ר"ע נוקט עמדה עצמאית, שאינה מתאימה לא לדעת ב"ה ולא לדעת ב"ש, ומשום כך מוסיפה הברייתא:" א"ר יוסי בר' יהודה[ בר"ח:" ר' יוסי", וכן בירושלמי שבת א', ח'( ד', א'). וראה ירוכ"פ עמ' 55] הן הן דברי רבי עקיבא הן הן דברי בית הלל( בכתי"מ רק" אמר ר' יוסי בר' יהודה הן הן דברי ב"ה", והכוונה שווה), לא בא רבי עקיבא אלא לפרש דברי ב"ה"( לבירור הנוסח עיין עוד בגירסת הראבי"ה ריש סימן קצ"ח, אפטוביצר, ח"א, עמ' 238). ברור כי מטרת דברי ר' יוסי( או ר' יוסי בר' יהודה) היא לפרש את דברי ר"ע באופן שלא נתקשה כיצד אינו עומד בשיטת אף אחד מאלו שקדמוהו, לא ב"ה ולא ב"ש. דוגמאות לזיהויים פרשניים מעין אלו אכן אינן נדירות בספרות התנאית ואציין כאן רק לשתי דוגמאות נוספות: תוספתא שקלים ב', י' ותוספתא נדרים ו', ג'- ד' ובמקבילות( באשר לדוגמאות אלו ראה גם בתוכ"פ לשקלים עמ' 686-687, ולנדרים

עמ' 401-402)], אך השאלה המעניינת יותר מבחינתנו היא האם נמצאת בספרות התנאית גם דוגמא ל"שיטה" סדרנית. בבבלי כתובות ס', ב', מובאת ברייתא:" ת"ר מינקת שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חדש הרי זה לא תתארס ולא תינשא עד עשרים וארבעה חדש, דברי רבי מאיר, ור' יהודה מתיר בשמונה עשר חדש. אמר רבי נתן בר' יוסף[ במקבילה בירושלמי סוטה ד', ג'( י"ט, ג'):" יונתן בן יוסי". וכן בתוספתא נדה ב', ב'. וכן מצטטים הגאונים, ראה" תלמוד בבלי עם דקדוקי סופרים השלם"( שבהוצאת מכון התלמוד הישראלי השלם) למסכת כתובות, ח"ב, עמ' מ"ז, הע' 4] הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל, שבית שמאי אומרים עשרים וארבע חדש, ובית הלל אומרים שמונה עשר חדש. אמר רבן שמעון בן גמליאל אני אכריע" וכו'.

- 251-