" אתיא דר' פלוני כדרבי פלוני"- סגנון מיוחד לתלמוד הירושלמי.49

" פלוני ופלוני ופלוני כולהו סבירא להו" וכו'- סגנון אפייני לבבלי 50 ומיוחד למקרים בהם כלולים

ב"שיטה" יותר משני חכמים.

כדי להכיר מה הוא המקום שתופס ר' יוחנן ביצירת ה"שיטה" כסגנון לימוד רוות בבית המדרש נציין כי פרט למימרא אחת המיוחסת לרב 51 לא מצאנו אף חכם קדום לר' יוחנן 52 המשתמש באחד מביטויים אלו כדי למסור" שיטה" סדרנית. 53

יוסי בי רב בון בשם רבי שמואל בר רב יצחק ירדו לה בשיטת הפייוטות".( הסגנון" ירד פלוני לשיטת פלוני" נמצא גם בבלי אבל רק בפי ר' יוחנן בנדה י"ט, ב' ובפי ר' זירא, בגיטין ט', ב' וי', ב').

49 ראה אוצר לשון תלמוד ירושלמי לד"מ קוסובסקי, ח"ב, ירושלים, תשמ"ב, עמ' 253-256. בירושלמי נמצא גם מטבע לשון הפוך, הבא לציין חילוק בין שיטות, והפרדה בין עמדות הנראות לכאורה כשוות:" לא הדין מודה לדין ולא הדין מודה לדין" כך, למשל, בתרומות ח', ד'( מ"ו, ב') בפי ר' אילא, הבא לחלוק על ר' יוחנן האומר כי ר' יהושע ור' שמעון אמרו דבר אחד. 50 ראה אוצר לשון התלמוד( בבלי) לדת"י קוסובסקי, חכ"ז, ירושלים, תשל"א, עמ' 65.

51 בבבלי סוטה ל', א':" אמר רב אסי אמר רב ואמרי לה אמר רבה בן איסי אמר רב ר"מ ור' יוסי ור' יהושע ור' אליעזר כולהו סבירא להו דאין שני עושה שלישי בחולין". וגם על מקור זה יש לפקפק על פי הנוסח שם בכתי"מ:" א' רבה בר איסי א' רב ואמרי לה א' רבה בר איסי א' רב יוסף". ואפשר, לפי זה, שאין כאן מסורת אחידה כי אכן מימרא זאת מפי רב יצאה. אך יש להעיר כי בכתבי היד האחרים אין יסוד לתוספת" יוסף". כך בכת"י אוקספורד 2675.2 וכן בכת"י דומי 110 ושם הנוסח: " אמ' רבה בר איסי אמ' רב ואמרי לה אמ' רבה בר איסי אמ' רב" ויתכן שמשום שלפני סופר כתי"מ היה נוסח קשה, דומה לזה, שעל פיו לא היה כל הבדל בין שתי הלישנות, הוסיף" יוסף". אם כי קשה מאוד להניח תוספת כזאת בלי בסיס כלשהו שהיה לפניו] וכן בקטע הגמרא מספריית מינכן שסימנו 436,22-23.Cod.hebr( תיאורן תמצא ב"דקדוקי סופרים השלם" של " מכון התלמוד הישראלי השלם" לסוטה ח"א עמ' 45, ושם משוער כי זמנו של כת"י זה הוא מתחילת האלף השישי). ואשר למוסרים: לפי הנוסח" אמר רב אסי אמר דג" הרי המוסר הוא כנראה רב אסי בן הדור הראשון( ראה היימן, תותנו"א, עמ' 233), ולפי הגירסה( המופיעה בעקיבות בכל הנוסחאות, לפחות כאפשרות אחת) רבה בן( או בו) איסי, הרי לא מצינו מאמרים נוספים מדברי אמורא זה, ומשום כך גם לא הקדישן לאמורא זה ר"א היימן ור"ח אלבק( במבוא לתלמודים) ערך מיוחד. אך אפשר שהוא רבה( רבה) בד איתי בן הדור ה- 3-4 בבבל, ומצאנוהו דן( שבועות ל"ו, ב') עם תלמידי רבה ומקשה לרב אידי בר אבין( ב"מ י"ד, א'). וממעט המאמרים שהגיעו אלינו בשמו אף מצאנוהו במקום אחד מוסר בשם ריש לקיש ( כריתות כ"ד, א'), ואם( וזו השערה בלבד, כמובן) היה מן הנחותי, יובן יפה יותר הקשר בינו לבין מסירת" השיטה". על החילופים אסי- איתי ראה גם אצל אלבק שם, עמ' 426, בערך" רב אסי".

=====­

4+

52 אמנם במעילה י"ג, ב' מוסר ר' יוחנן בשם מנחם יודפאה( כך בכת"י פירנצה, וכך במקבילה בזבחים ק"י, ב':" רבי אלעזר בשיטת ר"ע(" רבו" כך בזבחים שם) אמרה"( ואמנם חוקרים מסויימים מצאו במאמר זה יתד לתלות בה את קביעתם שר' יוחנן היה תלמידו של מנחם יודפאה. כך קובע י' פרס ב"א"י, אנציקלופדיה טופוגרפית- הסטורית" ירושלים תש"ח, ח"ב, עמ' 388. והחוקרים הללו- כך פרס, שם, וכן וילנאי באנציקלופדיה אריאל ח"ג, ת"א, תשל"ז, בעמ' 2758 אף מוסיפים, כי מוצאו של מנחם יידפאה הוא ממשפחת הכהנים מימין, שהתיישבה ביודפת מחדש לאחר החורבן. וראה גם ש' קליין, מחקרים ארצישראליים ח"ב, מאמרים שונים לחקירת א"י, וינה תרפ"ד עמ' 18[ 1] עמ' 24-25. אבל דבריהם דברי תימה. וכי אפשר לקבוע על פי אזכרה יחידאית כזאת כי מנחם יודפאה היה רבו של ד"י, ובפרט שנוסח זה מתערערת ודאותו לאתר ההשוואה עם המקבילות, כפי שיבואר), אבל בירושלמי סוכה ד', ו'( נ"ד, ג') מוסר יוסי בן חנינה בשם מנחם יותפייה" שיטה" זאת( אמנם גם ר' יוחנן אומרה שם, בהמשך, אך לא תולה זאת במנחם יתפייה). ועי"ש באהצ"ן לרטנר עמ' 126 שאינו מאמין לגרסת הירושלמי( אף שכך גם בכתי"ל) שלפנינו, ורוצה לתקנו ע"פ הבבלי. מכל מקום, גם אם אכן קיבל ר' יוחנן" שיטה" זאת ממנחם יודפאה, ונסכים שמנחם יודפאה הוא החכם הקדום ביותר ממנו הגיעה לידינו" שיטה" סדרנית, אין זה משנה את העובדה שר' יוחנן הוא האחראי להפצתה בין חכמי א"י.

53 אעוד יש לציין כאן לידו' ב"מ ה', ו'( י', ג') הנראה כדברי הסתמא דגמ':" ר' יוסה ורבי לעזר בן עזריה שניהן אמרו דבר אחד דתנינן תמן" וכו', ובכת"י אסקוריאל[ שהוציא א"ש רוזנטל בהוצאת האקדמיה הישראלית למדעים, תשל"ד, בעמ' 66] מופיע לפני" שיטה" זאת הטרמין" תני". אך יש להעיר לדברי אלבק במבוא לתלמודים עמ' 26-27 כי" תני" משמש בירושלמי גם

להצגת מימרות אמוראים.

ב) המסורת בירושלמי ב"ב ד', ב'( י"ד, ג'):" רבה בר רב הונא בשם רב הלכה כרבי עקיבא דידן דהוא רבנן דרבי חייה. רבי זעירא רב ירמיה בשם רב הלכה כרבי עקיבא דרבי חייה והוא רבנן דבבבלאי" אינה ראיה לנידון בו אנו עוסקים, גם משום

- 253-