26

הבונה

ובכתבי אר"י כי י"ב פתחים ברקיע לקבל תפלת כל שבט בנוסחתו המיוחדת אליו לפי שורש נשמתו וכל בר דעת יבין כי לא בשנוי המלות התפלה הדברים אמורים הלא תפלה נאמרה בכל לשון אך הדברים אמורים על כללית עבודה הלבבות שאנו חייבים לאבינו שבשמים אשר התפלה היא אחת מחלקיה אשר כל שבט לפי לבבו ושורש נשמתו המובדלת לו עבודה לבבי מיוחדה העיר ע"ז הגר"א במשלי ט"ו ובאר כי זה הי' אחת מעקרי חכמת הנבואה ללמד לכל אדם את דרכו ע"פ שורש נשמתו ובאחרית ספרינו פתיחת שערים לפרדס חכמתינו בארנו בפרט שנים עשר דרכים שונים אשר מצאנו בספרי חכמינו חכמי האמת והמוסר והחסידות בכל מצוה הכללית שבתורה והם ממש נגד י"ב שבטי ישראל ואך זה אדיר כל חפצינו כי תדע כל כיתה ומפלגה את חפצה המיוחדת מקומה ומדרגתה ותודה על האמת במדת השלום כי כמו שיש מקום במציאות אלו כן יש מקום מיוחד גם לפלגות אחרות וכי לכולם ישנן היכל הקודש באמצע אשר כל השבטים פנו אליו ובו שמשו שבט מיוחד מועט במנין אנשיו אשר הורו משפטי די ושפתי כהן ישמרו דעותיהם אשר ברכו את העם בשלום וכעין עבודת ד' יברך את עמו בשלום. השבט הזה הי' לנו עבודת הסופרים והרבנים להרבות שלום בעולם וד' עוז לעמו יתן

התוצאות מדברינו: לנו בני תורה רבני התלמוד זאת חובתנו להיות עבדים נאמנים להרבנות התלמודית לכל יסודי' ושרשיה המקובלים לנו ולהתגדר כי מתלמידי רע"ק בן יוסף אנחנו ובשמו. אנו נדגלים[ חז"ל במנחות העלו אותו למעלה מעלה כעין אדונינו הרע"מ כי כל התורה שבע"פ שבידינו אליבי' דרע"ק הוא למד לנו כי תלמוד גדול ממעשה וכי את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח( והוא גם יסוד התשובה האחריתית כפי האמור ברע"מ נשא קכ"ה) וכי כולנו אך תלמידים אנחנו לא חכמים התורה הכתובה והמסורה אחת היא היא למעלה מן חכמי הדור. הוא עלה לפרדס האלה גם אחרי נחתמה הנבואה" כי אני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך כו' עלה בשלום ויצא בשלום למד לישראל תכלית ידיעת ה' ואחדותו ואהבתו כי חייב אדם לברך על הרעה כעל הטובה כי כל מה דעבדון מן שמיא לטב עבדין[ פרקים רבים כתבנו בזה בספרינו הילקוט חלק דבר בעתו] וכי בוודאי בכל רעה גלויה נמצא בה טובה רבה טמונה וע"כ גם על הרעה העצומה הנפשית אשר נפגעה בת עמינו עזות דס"א חוצפה יתירה אשר מצאה קן בנו במדה מרובה. רעה העצומה החומרית דאגת החיים דאגה דעניותא השולט בישראל באופן נורא מה גם בלב בניה בני תורה נבלעים ממש בין דגי הים החיים הבולעים זה את זה. על חולשת עמינו בכללה וחולשות סופריה ורבניה בפרט. על כל אלה חייבים אנו לברך את שמו הגדול הגבור והנורא באהבה ושמחה. טובה רבה לוטה בכל אלה אשר ע"י פרדס חכמתינו נוכל להרגישם. אך עתה בעלות עזות דקליפה למרום שיאה בעמינו לא ימצאו בנו גם יחידי עמנו וצדיקיה חט ועון אם נזדיין במדה הזאת דקדושה ולגלות חדשות בעמינו חדשות ספרותית אשר ירעישו לב עמינו לשוב מפשעיהם וכי אמנם מצות התשובה המובטחה באחרית הימים קרובה לנו. אך עתה בהגיעה לנו דאגת החיים עד הנפש לא יחשוב עלינו שום חשד ומעל כל מי אשר לב אדם בקרבו אם גם אנחנו נעיז פנים לגלות פרדס תקוותינו האחריתי למצוא בו לנו ולעמינו גם לכל האדם הנבראים בצלם ודמות רגשי תנחומין ומרפא.— אמנם לא לנו דלי הכח מפוזרים ומפורדים להעלות על הדעת כי בכח ערמתינו וכספינו נעשה חיל לשוב לקדמותנה גם לגאול את ארצינו חלילה לנו מזה. כתיב לא בכסף תגאלי אך באלקים נעשה חיל. אבל גם זאת לנו לדעת כי לכל זמן לא עת עתה לנו בני תורה