28

הבונה

זיתנשאו וכו', עד... עד... עד שיהיו אשכנזים, ולא אשכנזים פשוטים חלילה, אך אשכנזים גמורים לכל דבריהם בלי שום תערובת חמצו של ישראל כלל וכלל, וגם לא בושו משברם ומשאת נפשם כי זכו לראות בעיניהם את הבנים שבקטנותם היו איציקליך פשוטים התגדלו והתנשאו לאיגנאצים רמים ונשאים, ויענקלי הקטן יהיה ליאקאבי גדול ובשופר גדול. ונורא- האח!- הבו גודל לאושר המאושרים האלה! יכירו וידעו כל יושבי תבל יתקע. לידע ולהודיע ולהודע, כי הם אשכנזים, אשכנזים משרוך קטן שבנעליהם ועד הנשמה שבמוחם וכל עצמותם תאמרנה אשכנז שבאשכנז“,-- · ואם לפעמים תתגנב תוגה חרישית בלבבם, ותמסוך רסיס רעל בכוס עדניהם, כי עוד נגע אחד יעמוד לשטן על דרכם, ויערער ויטיל ספק באשכנזיותם, הצר הצורר הזה הוא „ החוטם", זה האבר הקטן שבאדם מה איום שמו וזכרו לאלה המתאשכנזים, הברית שבבשרנו גם הוא איננו ענין נעים להברואים האלו, אבל לפחות יתנחמו בזה כי הוא במקום סתר ומכוסה טפחיים, אבל איך יתפרקון וישתובון מן עקא דא? מן הנגע העומד בעיניו בקומה זקופה ומעיד לכל באי עולם לא אך כי איננו אשכנזי אך גם כי הוא יהודי?- לבי לבי על אמלל כזה,- נערוך נא צלם ודמות אשר יקרה לאמלל כזה.-- בעל החוטם מתבקש" מהגראף נ. להתכבד ולבא על הבאל שחל להיות בשבת או ביום הכפורים, האח: אין קצה לשמחתו, הוא ישום וישאף יחד, יעשה שפמו, מר ואהלות קציעות כל בגדיו, ישתרע במרכבו ארגמן רתומה לסוסים אבירים ציגאר מהמין המובחר בפיו, והנה הוא בחדר הקרואים, – שם פחות וסגנים, שרים ושרות, ברונים וגראפים, אריות דבי עילאה, והוא מיסב עמהם ונהנה משופרי דשופרי, – אך מה זה היה פתאום,?- האדון האשכנזי שלנו כמו חץ פלחה כליותיו, הראש לו חפוי, ויושב בקרן זויות ומצטער, ועולמו חשך בעדו... הגראפין נ. מאנה לצאת עמו במחול ודחתה אותו בשתי ידים, ונתנה אמתלא לדבריה, כי שמים בינה לבינו, וכי גראפין בת גראפים לא תוכל לצאת במחול עם יהודי נבזה,... מה תאמר המשוגעת הזאת? הוא יהודי?? הן שבת היום, יום הכפורים היום, והוא נוסע במרכבה, יעשן ציגארים, יאכל אתם במסיבה אחת, ולא איכפת ליה אם היתה השחיטה מן הצואר או מן העורף, האין הדברים האלו מופתים חותכים ומעידים כמאה עדים כי הוא אשכנזי גמור ואין בו אף לחלוחית של יהודי?.. ומי הוא זה שגילה סתרו לבני אדם? הוי:- החוטם: החוטם! זה הוא עד זומם" נצב כצר ומכחיש כל הראיות—— הה! ארור אפו כי עז ומחוצף הוא כי הגיד להגראפין אשר הוא יהודי, אבל מאורעות כמו אלה אינם מהמעשים בכל יום, אך מהפגעים ומרעין בישין אשר לא ינקו מהם לעתים רחוקות כל יצורי עולמים, בכלל, הפיקו האבות. מהמאה העברה זממם, צאצאיהם התנערו מעפר הגעטהע, התערבו בגוים וושבעו לחם, ומה שדי

כי יעבדוהו? –

ומה הקול הזה באזני? האם הנני חולם חלום: אשנה ואשלש הדברים אשר הצגתי בראשית מאמר כי אך זה הוא חזון נפלא", ועתה הפעם אתאפק לבלי הרבות במילי דבדיחותא ובליצנותא דמותרת, כי מעתה אין אני רשאי לספר בגנותן של אלו בדברים של היתול, אך אדין בכובד ראש את החזון הנפלא הזה, ואתם קוראים עשו

אזניכם כאפרכסת. –

שמעתי אומרים כי רבים מאלה. האשכנזים כמעט מתלוננים ותוהים על מעשה אבותיהם, מהרהרים בתשובה ומתגעגעים על קדשי בני ישראל, פה ושם התאגדו אגודות לשמור שבת כהלכתו, ללמוד עברית. בוועסטפֿאללען התאספו לאסיפה גדולה לחזק הדת,