50

מכתניים לימים טובים

צפרדע וכו' הוא חושב כי יען שכל תיבה היא מכה בפני עצמה, איך גם מכות בכורות, לדעתו, שתים הן וטובל אצבעו בכוס ומזה עליהן שתי טיפות ומאבד טפה אחת בשגגה!- על- כן יאמר שככה לו יעשה כמשפט הזה מדה כנגד מדה, כי גם הוא בהגיעו לוידו: אשמנו, בגדנו וכו' ומתופף על חזהו אצל כל מלה, וכך הוא מונה: דברנו דופי, לשני עונות ולוקה שתים, כפלים כחטאתו על כי הוסיף מכה בבכורי מצרים.—

ו) תופש ישיבה שלח לכלי עשיר את אחד הבחורים, לאכול על שלחנו לחמא עניא בליל שמורים. ויתן בעה"ב לפניו מעט אוכל וכוס יין קטנה פיה צר, ולהסיח דעתו מהלכות אכילה ושתיה כדת הסיעו לדברי- תורה הלכות הפסח, וישאלהו לאמר: מה ראה ר' יהודה על ככה לתת סימנים בעשר מכות ויעמידן על שש דצ"ך עד"ש באח"ב"? אף האורח הצעיר השיב לו בערמה ויען: יען מנהג ישראל הוא לטבול האצבע בכוס ולהשליך מתוכה טפה אחת על כל מכה! ומה יעשה מסכן כמוני אשר הגביע שבכפו בגפו לא יכיל יותר מעשר טפות וכי ישפכן ארצה יתרוקן כלו ומה ישתה? לכן מדאגה מדבר בא ר"י הנקרא בעל- שם בסמניו והקדים רפואה למכה זו וחקר ותקן דרך קצרה להיות לוחש על המכה לכלול המכות כלנה ולתמוך יסודתן בשלש תיבות, או אז בהשתפך מהכוס רק שלש טיפין תחת עשר, לא ידע כ"כ כי יביאנו חסר, ויבטח הנותן בכוס עינו, כי יגיח אל פיהו העודף מיינו.

ז) מלמד שאל את אחד תלמידיו בחדר: איה מקום מ..

„ מכות“ באיזה סדר?

ויענהו: בעל ההגדה נתן בלב להורות, כי נסמכו

מכות למסכת בכורות!

על השאלה: מדוע אין אנחנו עושים זכר לדורות, על המסופר ביצים במכות בכורות ולב"י לא יחרץ כלב לשונו“? שלש תשובות בדבר. א) חז"ל אמרו שלא לדור במתא דלא נבח בה כלבא דתמן שכיחי גנבי; ולכן המנהג שהילדים גונבים

ושומטים האפיקומן מתחת הכר, לסימן שלא נמצא כלב ב) אמרו: אליהו בעיר כלבים שוחקים, מה"מ בעיר נובחים; וע"כ