דתו. אפס אם יפלא הדבר בעיניך הקורא, איך יתכן כי. הרבנים יביט על זאת. ויחרישו!| בעיני לא יפלא, ואתה דט אנך ושמע: זה לא כביר ימרו אחינו. באשכנז בית יתומים. בירושלים, ועל פי הפראנראממא אשר עשו יכלו לקבל לחנך רק ששה נערים מבני האשבנזים.| לראש בית היתומים הפקר החכם. המהלל הדר. הערצבערג(נורע על ירי ספרו המפואר ,יורישע. פאמיד ליענפאפיערע" אשר אדותיו כתב ה' סמאלענסקין את מאמרו ,לבל זמ" בהשחר שנה ד'), הנורע לכל לאיש יקר ונכבר. אשר ותנהג. ע'פ תורת ישראל לכל חקותיה ומשפטיה, אפם וען בי כל איש ירע מראש בי לא יתנוהו הרבנים הצדיקים לתת. את בניו ללמוד לשון וספר, ע'כ נשאר בית היתומים ריקם, מלבר איש זקן שואב. מים הרהיב עו בנפשו לתת אחד מבניו הרבים על יד הדר. הערצבערג, ויהי כאשר שמע הרב מבריסק את דבר הנבלה הגדולה הואת, וישלה לקרוא את הוקן. ויתן עליו בקולו כי ימהר לקחת את בנו מבית היתומים, ואם לא, או מרה תהיה באחרנה. ראשית דבר וצוה. לשבור מטה לחמו לבל יביא. עוד מים לביהכ'נם באשר עשה ער בה, ואחיב יהרימהו מקתל הגולה. האיש האמלל בכה ויתחנן כי בנים. רבים לו והוא עני מךְכא אשר אין לאל ידו לחנך את בניו. אף לא להאכילם. לחם יבש, אפס שערי רחמי הרב ננעלו ולא נעתר לו בשום אופן, כי לא לגאון בישראל לרעת רחם. אכן הרבנית רכת הלב הנורעת לתהלה בכל ארץ רוסיא ע"י צרקתה ובור לבבה..... נכמרו נחומיה על האמלל ותען ותאבר אליו: ,לך תנה את בנך על וד המיסיאנערים ולא אל בית היתומים יען אם יעזוב את אמנתו או לא מנו הוא עור, תחת אשר אם ילמור דעת יסיר אחרי כן לב צעירים. אחרים. מבני ישראל.'= ואני לא אדע בעניי אם השיב לה האמלל אלף תודות בער עצתה הטובה, אך זאת אדע כי נאלץ להשיב אליו את בנו מבית היתומים, ועתה קבל הדר. אל ביתו נערים. מבני הספררים נגד חקי הפראגראמבא.
הנה כי כן לא יפלא עוד אם רבו יושבי ירושלים. להמיר כבוד אלהו ישראל. ענים הנורא כצר אחד, ולחץ היעזואיטים מהצד. השני יריחום למדחפות באין כל תקוה להעמיר רגלם במרחב. וכל עוד אשר לא יעשו סררים חדשים בהחלוקה באופן אשר לא תוכל לחיות מטה זעם בירי הכמונים הרשעים והרבנים הצדיקים כל עוד אשר לא תהיה בזאת, אן כל תקות להיטיב. מצב המון העם. ובאזני שמעתי מפי אחר הממונים, אשר העיז פניו להגיר בפני לאמור: ,אך לשוא תעמל כ בתי
,ספר או קולוניות לעבודת אדמה, ובכלל איזה. סררים חרשים מאיזה כין
,שיהיו, כזאת. היו לא תהיה לעולם.| ואנחנו באשר עשינו ער כה בן נעשה גם. להבא,. הלא לאצילי. בני. ישראל. בצרפת. בריטניא. ואמעריקא. אין כל ,צרקה לעשות פה כדרים חדשים,. יען לא מנדבת ידיהם אנו חיים,. כי לא ,יטלחו כסף, לטובת החלוקה, ואם כן נשארו. רק אחינו הישרים ברוסיא