-- 60-­

בי גם ממצרים אשר עבדו בהם כבבהמות שדה לא חפצו לצאת לולא נרשום המצרים מארצם.. כי נעים היה להם ללחך עפר רגלי שונאיהם אשר השלינו להם פתותי לחם תחת השלחן מעמוד על רגלם ולחיות חיי עם ככל האדם. בכח ידיו. ובכשרונותיו. כן היה במצרים וכן. היה בימי עלות זרבבל ובלי ספק כן. יהיה גם עתה.| ואולי עוד יבואו ימים לישראל. אשר יברכו ממרחק את עדת היחפים על אשר הרו להם את הררך לארץ אבותיהם. אחת הא על בן אמרתי בי כל עור אשר לא תמו הַיחפים מן הארץ עוד לא אבדה תקות ישראל מלשוב לקרמותו,

סביבות ירושלים

אחרי אשר תרנו את כל מצאי ומובאי ירושלים. אשר אתשוב. למותר להזכיר כל מקום בפרם יען כבר ירועים המה בכל ספרי. הנוסעים אשר קדמוני,, עמדנו הכן לנסוע לחברון עיר קברות אבותינו הקרושים.. שברנו לנו חמורים לרכוב ובאחד הימים. בשעה האחת עשוה בבקר שמנו לררך פעמינו ועוד איש משכיל יליר רוסיא נלוה אלינו ונצא את פני העיר דרך שער יפו ונרד מן ההר ונעבור לפני פתה הבית אשר בנה. השר ר"מ מונטיפיורי בכסף הנדיב ר' והודה. טורא ז"ל מנוי ארלעאנס. ומה השתוממתי. בראותי בי החון הרב והעצום אשר. הניח אחריו הנדיב. הנזכר אכל הבות. האחד הזה אשר מחירו. עלה לא יותר. משלשים אלף רו'כ. הבית הוה עומר וטופח על פני וקירי ירושלים ונקיון כפיהם... ואחרי כל. אלה מי יהנה מן הבות| הזה אם לא חבר המשחיתים. הנותנים ירושלים. לחרם וערי. קרשנו לזועה. ראיתו ונוכחתי לראבון לבי כי לא גדולים ולא נוראים מעשי החפר אשר עשה משה (מונטיפיורי) לאחינו. יושבי. ציון. בי לקחת כסף זרים. אשר נתן על ירו לעשות בו| איזה דבר טוב ומועיל ולהשליכו על פני חוץ, זאת מצאה גם יד איש פשום אשר לא זבה לשם גדול כמהו בעד רוב חסדיו. ולולא. פחרתי כן הסופרים. נערי בני ישראל(ומהם גם נערים בני שבעים שנה) אשר הרימות! אל עֶל מרום מראשון ער כי האחד מסופרינו דמהו למשה בן עמרם, והשני חשבהו לבן אלהים,. וכמעט אי ספר בספרות ישראל במשך יותר. משלשים

שנה. למיום. היה בווילנא בשנת תריו ואחרי כן, אשר לא שרו לו משוררנו

שירי תהלה. מליצנו. המתארים לנו נעם האביב. עם בל חפורותיו. בישבם אחרי התנור והבירים ועורם נקפא מקרח, כתבו עליו מליצות רמות ונשנבות

וחזיונות הבל חזו משאות שוא ומדוחים עד כי באמת ית האיש

אשר יאמר לקרוע את המסוה. מעל פניו. ולולא יראתי מהמנם כי עתה

אמרתי. בי גם. ברוסיא מאראקא ורומעניען עשה רב טוב לבית. באשר עשה בארץ הקרושה. ובעמרי אצל הבית ,משבנות יעקב" אמרתי אלה המה שיך וראשיך ישראל החפצים לעשות להם ,שם עולם' טוב מבני, ומ בנות.,.. בדאבון לב עזבנו את המקום הזה ונסע לדרכנו.| חם