כי אך הבל יפצה פי אלה מקאצאפיי בני ישרא' אשר לא השילו לדבוי ימינו ותורת ישראל לא ירעו. הן אם נבים לאחור על ימי שבת ישראז בין הערביים בספרר, הלא נראה כי חיו שמה. בגאון שלות השקט ופקודות גבוהות נשאו על שככם. אפס כאשר באו השפנים והורישו את הערביים אז בא הקץ גם לשלות ישראל. ואם קרו איזה רדיפות. לישראל בפרם ומאדאקא הן למדו המחמדים את התורה הזאת מהנוצרים. אפס אם יחלו היהודים להרגיש את הרוח הלאמי אז ישתדלו להתקרם אל בני שם בכל עניני. הנהגת המדינה והערביים יבינו בלי כל ספק להוקיר את כשרונותנו ואז רק אז יונח לישראל גם בארצות הנוצרים כי אם ירעו הנוצרים כי יש קרוב ומודע לישראל בארץ הקדם, וכל עושה לו רעה נגע באחד מאברי משפחת בני שם הגדולה ודכבירה. בכמותה ואיכותה; אז לא יהינו להתנפל על ישראל כזאבי ערבות על שה נאלמה...... ובין בה ונה נתאבץ להתחמק מעט מעט מארצות איירופא לארצות המזרה עד אשר נתאסף להיות גוי אחד בארץ על בני אשכנז וצרפת מאמיני דת משה(בן בנחם).

הדברים האלה דברתי כבר גם בהיותי בארץ הקדושה, אפס כל אשר לא הְָכו בני ישחאל מכת בלתי סרה באחצות אויביו. הביטו עלי איש חוזה חזיונות הבל. יען לא לאיש שפל ונכה רוח להטות אזן קשבת לרברים כאלה אשר מעולם לא עלו על לבו. אכן אחרי אשר התנפלו עליהם שכניהם כחיתו טרף וישמו את נויהם, ראו בי לא כסף ווהב, אף לא השכלת איירופא יצילום ככף שופיהם. ועור יותר אחרי רואם כי גם באשכנז ואונגרן החלו הנוצרים לרדוף באף את ישואל בעוד אשר שם השבו כי בטוחים המה משואת פתאום וכל יר חמסים לא תשיגם. עתה רק עתה נוכחו רְבם כי אין תקוה עור לישראל באיירופא כי. על בן מצאו הסופרים הנאמנים לעמם אזנים קשובות בין העם. ורוה הלאמי החל לצאת כמחבואו אשר התחבא בסתר לב העם הזה זה כאלף ושמונה מאות שנה להוליכם לארץ אבותיהם,

ואך הבל יהמון אלה האומרים כי נחוץ לנו לחלק בין הרוה הלאמי או

לחלק בין

ישוב א"י לבין תנועת היציאה. הן הנסיון הורנו כי באחצות אשר בני ישראל יושבים שלאנן ושקטם שמה לא התעוררו לרעיון ישוב א"י ולא יתעוררו לעולם. ועינינו הרואות בי רק בו וסיא ורומעניען נולד הרעיון הזה והם המה העוזבים את ארצם והולכים לארץ הקדושה. ורק עתה יובל להיות כי גם בני המאגיארים מאמיני תורת משה יתעוררו לעשות דבר מה בפועל לטובת ישוב א"י אחרי אשר גם המה נסו לשתות את כום התרעלה אשר הגיש להם איסטאצי ומלאכיו. ערת היחפים, בעור אשר במשך כל העת אשר לא נגעה הרעה עד נפשם עמדו מנגד בשועלים בפרצות ואיר יהורה ברוסיא לא הרך את לבם הקשה. עד כי לא ידעו הבלם לדרוש נאת מכשלתם למגור שערי ארצם בעד גולי רוםיא. אכן עתה יוכל להיות. כי. אחים לצרה יולדו לנו ובצרת רבים הזאת נמצא חצי נחמה..... ורברי הימים לישראל יורונו

0