=.68­

באנו למעין מים במרחק חצי פרסה מן העיר. שתיתי מעם מים חיים ותחי רוחי. התאמצתי ואלבש עו לשבת על החמור עוד הפעם ובן לויתי הלך לרגלי חמורי לשמרני לבל אפול. וכה באנו העירה בשעה העשתי עשרה בלילה,

חברון

אחרי אשר בעיר הזאת אין בית מלון לאורחים, על כן נאלצנו לסור אל הבית הראשון אשר פגשנו, אף כי לא מצאנו בו מנוחה כאשר קוינו.. ורע מכל היה הריח הרע מן השמן אשר לקו במקום נר עד בי לא יכלתי כל הלילה להתמהמה בבית אף רגע. עליתי על גג הבית בתקותי למצוא מנוח תחת כפת השמים באויר נקי אבל גם תקותי זאת נהפכה לי לאכזב. יען המון הכלבים המתגוללים לאלפים בראש כל חוצות ביום, ילינו כלם על הגגות לשמור את הבתים, ומקול צעקותיהם תחרשנה האזנים. וכה שבעתי נדורים כל הלילה ער אור הבקר. בבקר השכם השמעתי באזני בעל הבית כי יש בירי מכתב להרב הישיש ר' יעקב מנשה, מנכדו בפעטערבורג, ובי יש את נפשי ללכת אליו אחר התפלה. אפס הרב לא חכה עד אשר אבוא אליו ויבוא אלי בלוית הגבאים ומתי סודו. והאיש זקן מאד כבן תשעים. ואניד לו כי מאד יצר לי כי הטריח את בבוד שיבתו לבוא אלי ואני. צעיר לימים והוא נחמני בענות צדק כי לא תכבד עליו ההליכה. ובכן החלונו לרבר על דבר מטרת מסעי הנה. ובין כה באו עוד רבים מיושבי העיר לבקרנו, ער כי מלא הבית אדם רב. ו אודות מוסדות קולוניות בארץ הקדושה, התעורר איש צעיר לימים ויחל לקלל את השר מונמיפיורי. וחברת כל ישראל חברים על אשר לא עשו עוד מאומה לטובת יושבי ציון לקנות למענם אדמה, אשר בבל לב ונפש חפצו לעברה בזעת אפים בער הכסף הרב אשר הוציאו באה'ק אשר לא הביאו כל תועלת ואני שאלתי את האיש במה נדע כי אמנם באמת ובתמים החפצו לעבור את האדמה? כי מאדר יוכל להיות כי כאשר תשיגו אדמה ותראו ותוכחו כי לעבורה הזאת דרוש עמל כפים אשר לא הסכנתם בזה תעזבו את האדמה ותשובו אל העיר לחיות כן החלוקה המגאלה כמקרם? על הדברים האלה ענו רבים פה אחר. ,הננו נכונים לקבל עלינו באלה ובשבועה לעמול ולעבור עד טפת דמינו האחרונה, ועור זאת נעשה בי כל אחר מאתנו יתן את כל אשר לו על יר אלה אשר יאמרו לייסר קולוניא ויוכלו למנוע ממנו את החלוקה לעולם. יען גם כעת אין אנחנו חיים 2 החלוקה לבד אשר לא תתן לנו אף לחם יבש. וכל אהר מאתנו נאלץ לבקש לו מוצא ללחם לבל ימות ברעב". שמעתי את דבריהם ולא מצאתי בפי מענה בי אמנם הצרק אתם, אחרי אשר באמת לא עשינו מאומה לטובת אה'ק אשר יאר עליו כי זה הוא. וכל הכסף הרב אשר נשקיע בכל שנה בחוכת ציון ישא רוח,

למוה ושוג ירויא יר= יר>