=- 04-­

בשלש שעות ארכה שיחתנו והנה קם אחר מנכבדי העיר ויגש אלי ויבקשני ללכת. אתו לחדר אחר וינעול את הדלת אחרינו. וישאלני על אודות בן לויתי הי לי מי הוא, ומאיזח עיר ברוסיא ומה מעשהו? התפלאתי מאר על שאלתו לאיזה תבלית נחוץ לו לרעת בל אלה והוא באולתו ענני לתמו בי נמצאה פה אשה אחת עגונה אשר נעזבה מבעלה זה עשרים שנה וכמה פעמים ראתה בחלום הלילה כי אישה נהפך לבריטאני*) כי על כן יחשוב, אולי זה הוא האיש אשר תבקש. מלאתי שחוק פי על חסרון דעתו, ואשאלהו איך יתכן הרבר. הלא בן לויתי זה הוא כבן עשרים וחמש, ואיך יכל לעזוב את אשתו לפני עשרים שנה? על שאלתי זאת לא מצא מענה. ובין כה הראני דרך הפתה השני איזה נשים העומדות. ומחכות לראות קץ הרבר באיזה אופן יגלו פה את הנבל המעגן, ובתוכן גם האשה הענגונה. אפם אחרי אשר בהי לי לא מצא את המעגן, שאלני עוד הפעם על ה' בלום אולי הוא הוא האיש המעגןי גערתי בו בשחוק לבל יוסיף עור לדבר הבלים כאלה, והוא באחת כי ה' בלום הוא המענן. אני שבתי אל מקומי והנשים נגשו אל הפתח. אולי. תכורנה את המעגן. ואני עוררתי את ה' בלום לצאת אליהן ויהי כאשר ראו כי לא זה הוא המעגן, שאלו את פיו. על אורותי אולי. אני

הוא המענן. וכה מלאנו. שחוק פינו כשתי שעות על פתיות האנשים האלה, אפם השחוק הזה לא השאיר בלבנו הרושם אשר תעשה פתיות\אזיאמים תמימים. על לב יליר איירופא, לרגלי. שחוק אחר אשר עשו לנו, אשר בו

הראו לנו לדעת כי לא פתיות אוילים תמימים הוא בי אם שחוק אזיאטים

שר ועזואיטים וחסידים נבלים.. כי בלכתנו ברחובות חעיר ראינו ילדים גדולים מלאי ימים אשר כבר טעמו טעם הטא, אלה ממולנו. ואלה כאחרינו ישרקו ויחרקו שן ויגדפונו. אלה ימלאו פיהם שחוק נבלים עלינו ואלה יקראו אחרינו. מלא, ויען. מה. הידעת קורא נכבר? גם אני לא ארע!

במשך הימים. אשר ישבנו בחברון הלכנו לראות את מערת הנכפלה, קבר ישי, באר שרה, קבר אבנר ועוד איזה. מקומות. כאלה אשר אין עליהם כל אות נאמן כי שמם ראוי להם. ובמוצאי שיק היינו נכון לעזוב את העיר. הוחלנו עד השעה הראשונה אחרי חצות הלילה אשר אז נאספו. כל הנוסעים לירושלים והמה. היו בלם יהודים בששים איש במספר מהם אנשים ונשים ומף. כלנו על חמורינו. והערביים מנהלינו הולכים מלפנינו. ומאתרינו להורות לנו הררך באשון חשך. ויהי בי הרחקנו מן העיר כרבע מיל ופתאום שמענו קול קנה רובה אשר ירה עלינו איש אחר אשר עמד בעמק לצר הדרך. כל האורחה נבהלה מאד ואני ורעי ה' בלום לקחנו מהרה גם את קני המורים ונור גם אנחנו איזה פעמים על המקום אשר ראינו את האש. והנה

*) כאשר יכנו בפולין את כל הלובש בנד איירופי בשם ,אשכנוי" כן וכנוהו. באח'ק. בשם ,בריטאני",