= 65
אין קול ואין קשב עוד ונלך לדרכנו הלאה. שאלתי את הנוסעים תושבי חברון אם יקרה לפעמים כי יתנפלו הערביים על הנוסעים לשלול שלל כאשר קרה בימי קדם, ובלם ענו פה אחד כי שלום להם תמיר, וזה כשלשים שנה למיום שקטה הארץ, מיום אשר החלו בני איירופא לפקור את הארץ י יום וכל שוד וחמס לא נשמע בה. והמקרה הזה היה לפי דבריהם, ו כי איזה נער ערבי או רועה צאן עשה לו שחוק, ואולי לא היתה כונתו לירות עלינו. ובכן רכבנו בהשקט ובמחה, והנשים והבתולות אשר רכבו גם הנה לא התאוננו. על הנסיעה הכבדה הואת בין סלעים וכפים, גבעות ועמקים, אשר תלאה גם אנשים אמיצי כח, וען כבר הסכינו בזאת בעוד אשר נשים יהודיות באיירופא לא עצרו כח לרכוב באופן כזה את שלש פסיעות. ראיתי ונוכחתי כי לא בבד הוא להרגיל את אחינו הבטלנים האלה גם לעבורת האדמה באקלים החם הזה, אשר רבים יפחדו מזאת באירופא לשוא. וכה רכבנו עד עלות השחר עד בואנו אל התחנה ברק, אשר שמה עמדו הערביים איזה רגעים להשקות את המורנו, ונסע הלאה מבלי הנפש אף רגע עד בואנו לירושלים בשעה האחת עשרה בבקר.
המהלה אשר תקפתני בדרך לחברון לא הרפתה ממני מכל וכל גם בשובי לירושלים. בי ע"כ לא יכלתי ל אל המקומות הרחוקים מירושלים כי אם סבבנו את כל המקומות הקרובים אל העיר. ובנסוע ה' בלום ליריחו לא נלויתי אליו בדרך, והוא הביא לי שתי צלוחית. מים, מים. המלה והיררן אשר הבטחתי להביא לאחד מאוהבי ברוסיא לבחינה כעמית.
מירושלים כתבתי אל הועד לחברת כ"ח בפארז על דבר מטרת בואי לאה"ק ומטעם השר ק' הורעתי אל החברה בשמו כי יואיל להתנדב סך עצום 4 הקולוניא הראשונה על אדמת הקדש. וחפצו להתאחד אתה למען יקל לו לבוא למטרתו באמצעות החברה. וכן כתבתי. להר"מ מונטיפיורי ועוד לאיזה. מגדולי ישראל בחו"ל אולי יאבו לבוא באנודה אחת את הנדיב הי ק.... החברה ענתה לי כי נכונה היא לתת לו יר אחרי אשר תדע את הפראגראבממע שלו בפרט. ומנטיפורי לא ענה מאומה-- אשר אמנם זאת ידעתי מראש-- כי לא יענה אחרי אשר מעולם לא אבה לייסר קולוניות באה"ק. יען הרבר הזה למורת רות הוא להרבנים והממונים עושי רצונו. ולולא המהומות והשערוריות ברוסיא כי עתה אולי כבר בא הנדיב הנזכר למטרתו. אבל לשמחת לבי עוד לא שב מדבריו נם היום ונכון הוא לעשות לטובת ישוב א'י ככל אשר תמצא ידו אם רק ימצא עוזרים ל בין נכבדי אחינו. באיירופא,
כהתימי את מלאכתי בירושלים, הצטירנו לעזוב את העיר אחרי שבתנו בה עשרים ושמונה ימים ובמוש"ק שבכרנו לנו עגלה ליפו. ועור איזה עגלות טעונות צאן אדם נלוו אלינו ונצא את פני העיר בשעה השמינית בלילה, תוגה חרישית מלאה כל חדרי לבבי בזכרי כי עלי לעזוב. את ציון עיר קרשנו. מו₪86808 לסוססם האפהות ה 9