ו

הטובה עליו נחה על הרר. בכתבו דבריו אלה, או אחינו יושבי ציון השבילו במשך חמשה ועשרים שנה, ולב להם להבין כי תחת אשר יקרעו. היראים את בגדיהם יקרעו הלובשים מלבוש איירופא את לבם ההומה לשבר הבת יהודה, כאשר צונו הנביא במליצתו המלאה חן ושבל מוב. כל הדרך ער קרוב לשער יפו גוזל עיני דמעות ולא יכלתי להתאפק מבבי בהמון רגשותי אשר השתרגו עלו עלי מכל עבר ופנה רגע פעם אחת. כל חזיונות ימי ילדותי אשר חזיתי בלמדי ספרי נביאינו המזכירים שם ירושלים לתֶהלה או לתהלה. הקנאה הגדולה אשר קנאתי בנוסעים אשר כתבו מסעותיהם ירושלימה. על ספר ועיני ראו רק אותות מתים בקראי ספריהם, וכל החרפות והגדופים אשר הככינה אזני לשבוע ברוב ארצות הנוצרים, כי מוזרים אנחנו לשכנינו לרוחם ולדרכי חיידם; אלה וכאלה התרוצצו בחבי בזכרי כי על אדמת אב ותינו תדרוך כף רגלי ברגע זה, ואיש לא יעוו להשמיע באזני כי גר אנכי פה. אל כל עבר ופנה אשר אפנה את שכמי הנני שומע קול מאחרי כפי איזה מחמדי או נוצרי. לאמור: פה ינוחו עצמות אחך מנביאי ישראל, שם: קבר אחד ממקכי בית יהודה. פה עמד היכל ד' צבאות. רגשות כאלה מלאו כל חדרי לבבי ער כי לא ידעתי נפשי אם אבכה או אשמה, וכן הגיתי ברוחי עד אשר עמדה העגלה על בקומה לא רחוק כשער העיר. יש לא יתכן לבוא אל העיר פנימה בעגלה בגלל חוצותיה. הצרים,. ואיזה אנשים כאחינו הספררים העונדים ומחכים על האורחים הבאים יום יום בבקר, מהרו ויתנפלו על חפצינו ומלתחותינו לשאת אותם לבית המלון ש' ה' אָרנשטיין(יהורי. מומר). ואיש את רעהו דחקו כי כל אחר מהם התאכץ להרויח רבר מה, ובכן באנו ירושלימה בשלום.

ירושלים ברגע הראשון לבואנו לא ישבנו לנוח מעמל הדרך ונלך לראות את כל מצאי ומובאי העיר. ואת אשר לא פללנו מראש כצאנו בה, חוצותיה מרצפים באבנים, ואיזה רחובות נקיים. גם בתי חומה יפים אשר בנו הנוצרים. ביחוד נמשכו עינינו על איזה בתים גדולים וטובים אשר נבנו בתבנית מגדל לא הרחק מבית תפלת אנאר העומד על הר בית ה', וכפי אשר

נוכחתי איזה ימים אחרי כן נקרא המקום הזה ,עקסי-האמא", ובו תגורנה נשים נזירות מבנות צרפת. המשביל הנכבד ח' דו-ער שטיינהארט, אשר נלוה אלינו בכל אשר הלכנו לתור את העיר ום-יבותיה,. הלך אתנו לראות גם את המקום הזה. בבואנו אל החצר נגשה אלינו אחת הנזירות. מכְסה בצעיף. שחור ותנהלנו לחדר יפה ונחמד, וברגע נעלמה מעינינו ותסגור הרלת אחריה. אח"כ פתחה נזירה אחרת את הרלת ותבט עלינו בפנים זועפים ועינים. כזרי אימה ותמהון, וברגע סגרה גם היא את הדלת ותצא, ואנחנו נשארנו כגורים ככל צר ונהי בעינינו כאסירים בבית כלא ופה. אחרי איזה זמן באה נזירה אחרת ותנהלנו

.