ו

וגבע במשך שש שעות וחצי. ומ המקום הזה והלאה יחלו רכמי הררי יהודה להשתרע. על המקום הזה עומד רק בית מלון אחר ויהורי. אשבנזי יגור בו. הענלות| וחסוסים עמרו על אם הררך, כי בבית המלון אין מקום מיוחד למענם, נגד המלון נמצא איזה רפת בקר וערבי זקן יגור בו, והוא המכין קאפע שחור בעד. הנוסעים. העומרים פה להנפש, וחק שם לו אדון המלון, בי בל נומע מחיב לשתות אצלו ספל קאפע אם יאבה או ימאן. אני צמאתי באד למים ותפצתי לשלם להערבי למען יתן לי מעט מים לשתות, אך הוא לא שעה לדברי אף כי חפצתי לתת לו חצי פראנק(עשרים קאפ'), באתי לחדר אדון המלון היהודי והתאוננתי. באוניו. על המעשה הרע הזה והוכחתיו על פניו בער הכנסת האורחים המצִינה הזאת אשר בה יתפארו ילידי ארצות המזרח, אך לשוא! אפס אחרי אשר השמעתי באזיו כי אוריע זאת בקהל רב, הלך ויגש לי כוס מים בפנים נזעמים. ורעי ה' בלום לא ידע מזה, כי המון הנוסעים והעגלות אשר התלכדו במקום הזה הפריעוני לספר באזניו את דבר הנבלה הזאת, והערבי לא הרפה ממני למען אשתה את כשקהו, עד אשר הרפתיו בחרפה איזה פעמים. אחרי אשר עמדנו כשתי שעות במקום הזה שמנו לררך פעמינו בשעה הרביעית, אפס יען בי ההר הראשון מהרי יהודה רם ונשא מאור, עד כי מתחתית ההר עד מרום פסגתו ישתרע בארך חמשה או ששה וויערסט, נאלצנו לעלות עליו ברגלינו, ובאשר עלינו על ראש ההר החל השחר לצאת על הארץ. ישבנו עור הפעם על העגלה ונרר בקעות ונעלה הרים ער בואנו אל עמק נחמד ושם מצאנו שתים שלש תנויות להיהורים ונחל מים קטן שוטף דרך העמק. נִפַשנּ שמה איזה. רגעים, והעגלון נתן מספוא לסוסיו למען יחליפו כח לעלות על ההר האחרון אשר לא נופל גם הוא מן הראשון בשיא חפנו, ואנחנו לא חפצנו לחכות. על העגלה ונלך רגלי, יען התשוקה. בערה בקרבנו מאד למהר לראות את ירושלים וסביבותיה, לא שמנו לב לחם השמש אשר להטה על ראש:ו, ונלך לבטח דרכנו. מרחוק התענגנו לראות. את ,רמה" אשר עליו עומד בנין חומה על קבר שמואל הנביא; ועוד הרים וגבעות אשר על כל אחד מהם נמצא איזה.| ציון או זכר משרירי. ממשלת יהודה. וכה הלכנו. בלבות. מלאים שמחה ותוגה והתענג על החזיונות העתיקים אשר נגלו לפנינו בכל עבר ופנה עד קרוב לפני שער העיר. שמה ישבנו על אחר. הסלעים לנוח ער אשר בא הענלון ונשב על מקומנו, בקרבנו אל העיר ראינו איש יהודי יושב על אַם הררך ושבין מתחת למדיו לגזור בנף כל בנד יהורי אורח, ובן נגש אל אחת העגלות. לעשות מעשהו, אך לענלתנו לא קרב בראותו אותנו. מלֶבשים בבגדי איירופא וידמה. בלבבו כי לא נתן לו לקרוע קרע בבגרינו לאות אבל על חרבן בית מקדשנו. וברגע ההוא הזכרתי לרעי ה' בלום את אשר כתב הדר. ל. א פראנקל במסעיו לירושלים בי האיש נגש אליו בשבינו עד כי נבחל מפנו יאבה לירות עליו בקני רובה. ולא יכלתי להבין אם רוחה השירה