ו
שרות בלתי זרועים,| ורק זער. שם.ראינו ממרחק.. איזה. עצי יער. במקומות שונים, ובכל זאת מלאתי גיל בכל הדרך. בנסעי בלוית אחינו. התמימים. על ענלה. אחתו-ואיש. יהודי. צעיר. לימים,- גמר חק למודו. בבות. הספר לחברת כל ישראל חברים, נוהג בענלה, אף כי התעצבתי. אל לבי בזברי כו עמל החברה היקרה עולה בתהו, ותחת יוגבים. וכורמים ויודעי דעת, הוציאה עגלונים מבית ספרה. נסיתי דבה אתו והנה הוא יורע שפת. וצרפת, ולפי דבריו אבה בכל לב לעבור. את האדמה,- אך. מי יתן לו כברת ארץ? בכל זאת רויתי ענג בראותי כי. בבל תנועותיו. ותהלוכותיו ,לא ראיתי. אף צל הענלונים. הבורים והרשעים. בפולין ורופיא הלבנה, וכאשר הוכחתיו. על אשר עזב. את עבורתו בשרמות בית הספר ענני בתם לבו כי בכל עמלו שמה לא מצאה ידו להרויח יותר משבעה או.שמונה רו"כ לחדש. והשכר הזה לא יספיק לו ולבני ביתו, בעוד. אשר במצב עגלון ורויח יותר.. מחיר המסע על ענלה מיפו לירושלים הוא. חמשה. פראנק, ויותר= מחמשה. אנשים. לא ווכל העגלון לקחת על ענלתו,
במרחק כל חצי שעה עומר בית קטן למשכן. אנשי חיל,. אשר העמירה הממשלה לשמור את הררך. משוררים בלילה. ועל פי החק נחוץ כי ימצאו שניה עשרה אנשים בכל בית-כזה. אכן.רבם. ככלם. ריקים,. ורק זער שם ימצא איש אחד או שנים, ובכל. זאת. הדרך בטות מגנבים. ושודרים. ולפי הנראה השתדלו תושבי הארץ הקרושה עצמם להמעיט מספר השומרים, יען בימים הראשונים קרה לפעמים כי השומרים עצמם-התנפלו. על הנוסעים וינצלום, בשעה השביעית בערב עזבנו את יפו ונסע כל הלילה, הררך היתה מלאה מהמון עוברים ושבים. לרגעים,. אלה רוכבים. על חמורים. קטנים. ואלה על רבשת גמלים, ורבים הולכים רגלי בהשקט ובבטחה כבכל המקומות הבטוחים באיירופא,. ובשעָה העשירית. בלילה באנו לרמלה, והעגלון עמד להנפש בהצר בית. מלון אשכנזי. אשר מצאנו בו חדר גדול. ונקי,- וקאפע-:טוב כבאיירופא ונהיה. שמחים.
זכן.לא רב נפשנו ברמלה. ונשים. לררך פעמינו- הלאה.| הלילה. היה ליל חשך, האויר היה חם ונעים מאה,. הסוסים. מהרו-לשאת. אותנו. בעל כנפי רוח, עד כי נוכחתי עוד הפעם, ער רחוקים מן- מופרי. כהיע לישראל-= ולפעמים גם הרעראקטורים.עצמם כביבול--- בישבם. לשפוט על גוי וארץ יחרו אשר ראום רק בחלום הלילה כי מי--מהם+לא נסה. לחות דעת כי כל אחינו בארץ הקרושה נרפים הם ולא יצלחו לכל מלאכה, ולוא
באו על מקומי ברגע ההוא, כי עתה. יבלתי לנקר עיניהם. ולהראותם כי ג מוסי בני צין רוח ולא בשר המה. ובכן נסענו שמהים וטובי לב ער
השעה השניה אחרי חצות הלילה, ער בואנו. לבאב. אל וואד ונעמור שמה להנפש, במקום הזה תכלה-אדמת: המישור,-ומיפו. עד-הגה. לא-ראינו כל הר