ו
בעליי הטובות הרבנים-והממונים והשופטים הגוראים על כל דרכי איש ומחשבותיו.. רוב חניכי בית הספר לחברת כל ישראל חברים הנם מבני העיר הזאת.
מדי דברי אודות בית הספר הנזכר, ארהיב. בנפשי עז להעיר אזן החברה היקרה כי"ח, כי מצר אחד צדקו תלונות היראים על בית הספר הזה, על אשר. לא ישים פקיר הבית את לבו לחנך את בני הנעורים על ברבי הרת: וחאמונה, וכפי. אשר יספרו בני ציון; יעבירום. עוד על חקי הדת בהזקת היר; יולרגלי. הרבר. הזה לא ואבו הוראים לשלוח את בניהם לשמוע לקה בבית:הזה, כי אמנם על ראש בית הספר לדעת כי לא בעד בני פאריז וברלין נוסד הבית הזה, אשר עליו שמו כל ישראל עיניהם, בתקותם כי מכנו יצאו יהיודים יורעי דעת ועובדי. אדמה, והחניכים האלה יהיו אחרי כן לעינים לאחיהם.. אשר: יאבו| לעבוה את האדמה בהר הקדש, וכן שמעתי מתאוננים על הפקיר כי יקפח שכר התלמירים. העובדים אדמת בית הספר. אפס כאשר השמעתי. את דברי: אלה לאזני. החברה הרוממה בפאריז, ענתה לי כי ,שקר הוציאו רבה על מנהל בית הספר, ככל המון השקרים. אשר ייחו הקנאים יום וום. על: אדמת. ציון." ובכל-זאת\ראוי ונכון כי תפקח החברה: את עיניה ביחוח' לשמור. את. התלמידים כי יתפללו: ערב ובקר וצהרים, ולא יחללו. את יום השבת ונדומה; כי.אמנם רק באופן כזה יצלח לה למשוך לב רבים מבני הגעורים. לבוא. לשמוע בלמורים. כן נחוץ היה כי תשלה החברה קול קורא להשמיע. נדבות לקנות. כברת. ארץ ליסר למצער אחת, ובלי כל כפק. תמצא: ירה לאסוף כסף רב" לתכלית| החבר. הגדול הזה, ומה גם לעת פזאת, אשר. התעורר-החפץ בכל גבול ישראל. לקומם: הריסות ארץ אבותינו לרגלי. הרדיפות. אשר ירדפונו צוררינו בארצות ישונות. והיה כאשר תעשה החברה את ההתחלה הראשונה,. אז: ימצאו. רבים. ישראל-אשר ינדבו כסף רב ליסד קולוניות יגם על הוצאותיהם(כפי אשר הבטיחו לי איזה עשירים), ובין כה ילוו גם רבים. מיושבי ציון להסתפה אל הקולוניות. על חשבון עצמם, באשר שמעו. אזני. פעמים רבות. מאחינו חונני עפר ציון, כי בכל לב ונפש ואבו לעבור את האדמה בזעת אפם, אם רק ימצאו. איש אשר יעשה: את ההתחלה להראות להם הדרך ילכו והמעשה אשר יעשו. ואחרי כל אלה נמצאות ביום משפחות לרבבות ברוסיא ורומעניען אשד בכל לב ונפש יאבו ללכת. לארץ הקדושה לקנות אדמה וליסד בתי חרשת המעשה על הוצאותיהם.
עונג אין קץ' שבעה נפשנו. לראות את כל מסבי. העיר מעלפים. בכל עצי. פרי. שונים ויקרים, ער כי בל הארץ התראה. לעינינו. כגן עדן. ומה מאר חפצתי כי הכראה הנפלא הזה לא יעלם מעיני עד בואי ירושלימה, אפס לדאבון לבי נכזבה תוחלתי כאשר עזבנו את יפו לנסוע ירושלימה, כי רק שלשה או-ארבעה וויערסט(קילאַמעטער) מחוץ לעיר התענגנו לנסוע ררך הגנות הנפלאים-ההם,: ואחרי כן נעלמו פתאום ולא ראינו. עור מאומה. זולתי