השמש הכה על ראשנו בלי חמלה. המים אשר לקחנו אתנו מן העיר. אזלו מכלינו.- לשוני דבק לחכי מצמאון, ועל אין בית ואין עץ אשר נוכל להסתר מפני החם הגדול. וכה גדלה שמחתי כאשר בא אחרינו המתורגמן לציר עסטררייך רוכב על פרדה וצלוחית מים בצלחתו, בקשתי ממנו מעט מים והוא נתן לי את שאלתי ותחי רוחי כמעט. נעים מאד היה לי לראות בן ערב צעיר לימים הדור בלבושו כבן איירופא. ומדבר צחות. בשפת אשכנז וכל הליכותיו ותנועותיו בתור אדם המעלה, וברברי אתו שכחתי במעט עמל הררך ער אשר נפרדנו איש מרעהו ונבוא ער קבר רחל אמנו, ושמה נפשנו מעט. ואחרי אשר לא מצאתי שמה כל דבר הראוי לשים לב עליו הלבנו לדרכנו. ונעבור על פני העיר בית לחם. אבל לא חפצתי לסור אל העיר המיושבה מנוצרים. יען די והותר ראיתים באיירופא.... ובכן עברנו דרך מסלת מלעים וקירות. הרוסים, אבני נגף וצורי מכשול על כל מדרך בף רגל עד כי באנו בין שני קירות אבנים במשעול צר מאד, והנה איזה ערביים באו לקראתנו. רוכבים על גמלים טעונים משא לעיפה עד בי לא היה לנו דרך לנטות ימין ושמאל ונלחצנו אל הקיר האחד אשר אבניו. לא מחו בטים ונפצע את רגלנו בהן, וכאשר עברו הגמלים לפנינו נאלצנו לכוף את ראשנו. ואחרי עמל רב הצליה לנו לצאת למרחב מן המקום הזה ברגלים פצועות. ובעת אשר כאבי היה אנוש עלה מקרה בלעם על לבי ויתיצב לפני במו חי, רק זאת לא אדע עד היום אם גם הערביים הלכו במלאכות ההשגחה העליונה לפצוע את רגלי או רק מקרה היה, יען לא ראיתי חרב שלופה בידם. ובמשך שעה אחת מן המקום הזה באנו אל התחנה או המלון בּרק.
ברק
הוא בית מלון עומד על אם הררך בשפוע ההר, ושם ינפשו בל הולכי דרך. אצל הבית באר מים חיים קרים נוזלים מתחת ההר. במרחק שתי באות צעדים מן הבית נמצאה הברַכה| הראשונה משלש הברכות הנקראות בפי יושבי המקום ,ברכות שלמה" הברכות הנן מרְבעות וגדולות מאד אשר חצבו באדמת סלע. עד בי ישתומם הרואה על המלאכה הכבדה הזאת אשר אלפי ודים עמלו בהן, ואם אכת בפי המסורה כי שלמה המלך בנה אותן למקום רחצה. לא יפלא עוד בעיננו מדוע התאוננו עליו בני עמו על אשר הכביר את עלו עליהם. ולפי דעתי יש ממש בפי ההגדה הזאת. יע באמת לא נמצא מקום מוכשר למקום רחצה סביבות ירושלים מלבד המקום הזה. ובלעדי שלמה לא קם מלך אחר לישראל אשר פזר כסף כאפר בני אדם. המים מן הבאר אשר אצל הבית שוטפים אל הברכה העמוקה מאד. וממנה אל השניה והשלישית. מן הברכה השלישית
ישטפו המים דרך צנורות. עד קרוב לירושלים. אפס הערביים קלקלו את הצנורות לבל יהיו מים בעיר, למען תמצא ידם להשתבר בהביאם מים למכור,