ביוסף וביהושע, אשר כל אחד חי רק מאה ועשר שנים, ועוד לא הגיעו למספר הקצוב ק"כ שנים, לכן לא נאמר במיתתם„ ויגוע“ וכן בדוד הע"ה אשר חיה רק שבעים שנה ג"כ לא נאמר ויגוע- רק וימת בשיבה טובה"( ד"ה א כט)( ד) ובמלכים ב' כתוב וישכב

דוד עם אבותיו.— ומצאתי און לי באיש האלהים, זה משה רבנו ע"ה אשר גם במיתתו לא נאמר ויגוע" רק וימת משה עבד ה'( דברים לד) והתורה הקדושה בעצמה כתבה עליו: ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו( שם), ר"ל כי הוא ה א ח ד ואין שני לו, אשר חיה כמספר הקצוב על פי ה'; לזאת לא יתכן לאמר עליו ויגוע", יען כי לא אפסו בו כחותיו. כאשר התורה מעידה עליו: לא כהתה יזינו ולא נס לחה,( ה) – אמנם באהרן הכהן אחיו אשר היה חי קב"ג ( כחשבון בעל צמה דוד) לא נאמר בו רק וימת אהרן שם( במדבר ט') אולם שפיל לסיפא דקרא: ויראו כל העדה כי גוע“ אהרן, וד"ל.— ואם עוד תשאלני: הלא באיוב. אשר חיה אחר המעשה עוד ק"מ שנה מדוע לא ואמר בו רק וימת" ולא ויגוע ויאסף", הן הצדיק" אבד, ואין איש שם על לב? על זאת אענך: הבט נא וראה אמרות חכמינו ז"ל:( בבא בתרא, ט"ז ע'א) אז תדע הסוד. והבן.

-

-

ב) מצינו בתורה: וימת יוסף, ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים( בראשית ג) לדעתי כי יען יוסף הצדיק, איש אשר רוח אלהים בּו נתן צו שלא יבנה על קברו פאר־עמוד( פיראמידע), כאשר יאות למשנה המלך כמוהו, לכן הושם בארון. ולזה רמזה התורה וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ר"ל כי במות מלך אחד ממלכי מצרים, אז נאלצו התושבים לבנות על קבורתו פאר עמוד, ציון לכבוד ולתפארת ככתוב: ויעבידו מצרים את בני ישׂראל. בפרך“( שטיינבריכע) מלשון מפרק הרים,( כי אותיות גיב"ק מתחלפות)

, גבורותי.

( ד)( עיין מועד קטן, כ"ה) ששים היא מיתה בידי שמים" שבעים שיבה", שמונים

( ה) ואולי לזה אמרו רז"ל( חולין קל"ט) משה מן התורה מנין? בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה, יען כי רק הוא האחד אשר היה ק"כ שנים, אשר מנו לו מאת הבורא , תעלה ורק על זאת שאלו רז"ל, מנין מן התורה כי רק משה לבדו הוא האיש. אשר חי כדברי

אלהים חיים? שנאמר: בשגם.( גימטריא שמייה כמספר משה.)