דרך חדש, אשר לא דרכו בו המפרשים אשר קדמוני, בשגם נפשי אם תמים דרכי, ואל בינתי אל תשען. שמעני ואתה

דע לךְ

א). הנה מודעת זאת כי מספר שני חיי אדם עלי תבל ארצה חצצו על פי ה' רק ק"כ שנים, כי כן כתוב הזר הוא בתורה( בראשית ו) לא ידון רוחי באדם לעולם, בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה. ואנחנו מצאנו כי אנשים רבים אחר המבול חיו הרבה יותר מק"כ שנים? אמנם לדעתי כן הוא: בראשית היצירה היה כל אדם בריא אולם בלי חולי ומכאוב עד ק"כ שנים למי חייו, רק מבן ק"כ ולמעלה אפסו הכחות מרוב השנים ושובע הימים, ובטלו הטוחנות וחשכו הרואות בארבות, והגיעו השנים, אשר יאמר אי! לי בהם חפץ. וזה נרמז בשרש- גויעה"( משורש יגעי)( לעבענסמידע) ומצינו לשון גויעה רק אצל הצדיקים שלשת האבות ויגוע וימת ויאסף"(*). וזאת לדעת כי תיבת ויגוע" בלי. ויאסף" אחריה, רומזת על מיתה לבד( שטערבען, פערשיידען) כמו; ויגוע כל בשר. כל אשר בארץ יגוע,( נה, ו) גם בישמעאל כתוב ויגוע ויאסף"( ב). והנה רק בארבעה האנשים האלה כתוב. ויגוע וימת ויאסף( ג) ען וביען אברהם אבינו חי קע"ה( הרי חי ג'ה יותר) ישמעאל בנו קל"ז ( הרי חי י"ז יותר). יצחק אבינו ק"פ( הרי חי ס' יותר) ויעקב אבינו קי"ה ( הרי הי כ'ה שנים יותר מק"כ שנים הקצובים מאת ה'), ובכן באלה השנים הנותרות החלה אפיסת הכחות*) לכן יאות בהם המלה" ויגוע"; אולם

א) הערה א' נדפסה בטעות בדף הקודם עייש

( ב)( שם) אמר ר' יוחנן: ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו ומדאדבריה שימ תשובה עשה בימיו ועיין פי' רש"י בתורה על הפסוק ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו. מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והוא שיבה שנאמרה באברהם.

( ג) ורק ביעקב לא נאמר אחר ויגוע" המלה וימת" ולזה רמזו רז"ל( תענית, ה') יעקב אבינו לא מת וגם רש"י פי' כן בתורה על הפסוק הזה.

*) הערה. עיין באוצר חכמה מהר"י כהן צדק אשר כתבתי שמה זה ימים כבירים, וזה לשונו בקוצר מלין: הנה כמה דוגמאות נמצאות במקרא, אשר העין הבאה בסוף השורש, מהפכת כוונת המלה מחיוב אל השלילה, ולפעמים אל התחלת השלילה, כמו מלת גור" אשר מורה על הוית הדבר וקיומו באיזה מקום. כמו אם לבן גרתי, ובהיפך מורה מלת גרעי' בעי"ן על שלילת הדבר, כמו כסותה ועונתה לא יגרע, כלומר לא יחסר כי גרע לשון הסרון הויה, אך לפעמים טעם גרע אינו שלילה גמורה, כי אם הפיכת הדבר מבחינת הטוב אל בחינת הרע, כמו ותגרע שיחה לפני אל, שאין ענינו שתיקה ועזיבת הדבור לגמרי, אבל ענינו עזיבת הדבור מבחינת הטוב, כלומר דברי הכבוד והיראה הראוים כלפי מעלה. לדבר עליו סרה והוא ממש טעם גוע" כשמדמין אות ה עם גו) ואם הוא מחובר עם מלת וימת מורה על הפיכת מצבו הטוב אל מצבו הרע שהוא החולי. וכן הוא משפט השורשכן, וכנעי קב"( שטעמו מדה המחזקת דבר) וקבע". ( שענינו הסרת הדבר כמו, וקבע את קובעיהם נפש.)- מנה"( מל' וימן ה' דג גדול) ומנע** וכיוצא בהם וכן הוא הדין כשהעין היא בתהלת התיבה, כמו, דור" שהיא דירת קבע ו, עדרי- שהיא שלילת הדבר והסרונו, כמו איש לא נעדר. ועוד רבים כיוצא בהם.. הכותב.

-