לקח טוב

, במלחמות הקיום". אמנם כן מה לא עשו אבותינו. ביום עמדם על שדה קטל אז בעת שבות זרים חילו עד נטף דם האחרון לחמו בעד התורה, אחזו מגן ורומח לגונן עלי ראשה, עד נשימה אחרונה עד יצאתה נשמתם באחד עלי מדורת עצים ואש. אכן מעת אשר הרחיב ד' לנו ויקרא ד' שלום לעמו ויפרוס עלינו בסוכת שלומו ויט עלינו חסד ממלכים ושרים אשר אנחנו חוסים בצלם וחופשה ניתן להדת" כי תלך קוממיות בקרב ישראל מאז חדל ישראל מללחום עוד בחרף נפש בעד קניניו הרוחניים מלחמת הקיום* כי אין מחריד ופלשתים אינם עוד על הדת, חדלו אופני החיים הרוחניים העבודה והתנועה מעטה והרוח העז והכביר אשר הי' לאבותינו והצטיינו בו והראו גבורתם על שדה המערכה יצא מעט מעט מלב בניהם אחריחם וגבורתם נשתה, כסבורים הם כי עת שלום הוא, שלום להדת אין מארב ואין צודה נפשה לקחת שלום בארץ. אמנם העתים משתנות, וגם הנשק נשתנה, וגם המלחמה שינתה צורתה. עתה בדור ההמצאות החדשות משתמשין בכלי נשק אשר בשעה שהכדורים יוצאים לא נשמע קולם, כן המלחמה נשתנה ולא ישמע עוד קול נוגש לאמור פשוט צוארך וקבל את המאכלת אם תעסוק בתורה, אם תקח את הלולב, אם מלת את בנך, אבל מלחמה פנימית מלחמה בבית היא המלחמה היומיית. הבה נבאר: בצאת ישראל מהמבואות האפלות ומקרן חשכה לאור עולם והנה לפניו עולם חדש, שאיפות חדשות צרכי חיים חדשים, חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיו הוא רואה את עצמו בתור בן אדם" ככל יושבי תבל ושוכני ארץ ואם כן הלא עליו לחיות כבני אדם לקיים מה שנאמר והארץ נתן לבני אדם. אבל הארץ עוד לא תוציא גלוסקאות וכלי מילת, ולמלאות משאלות הגוף לחיות חיי בשרים ולהתענג בתענוגים ולשבת בעליות מורווחים גיי ועוד ועוד הלא דרוש עבודה רבה למצוא את הכסף כאפר לפזר וכה הורגל ישראל להיות מפונק. ישראל זה אשר לפנים הי' מסתפק בקב חרובין עתה לא יסתפק גם בתרנגולת מפוטמה אבל יתאוה יכ לשלחן מלכים וההרגל נעשה לו כטבע שני והדברים האלה העולים אי לו במחיר רב, לקיום הגוף יתחשבו ומבלעדם בל יוכל לחיות עוד, ועליו להשתמש בכל מיני תחבולות ואמצעים שונים ישרים או בלתי ישרים ולא יבצר ממנו כל מזימה למען יוכל להשיג על ידם החיים הזמניים" עפ"י הנוסח החדש בכל משאלות הזמן מלחמת קיום הגוף היומי היא האורב להדת יותר מהגזירות לפנים