הבונה

17

חיים המודרנים מתחדשים חדשים לבקרים בהוספות שונות חוקי והולכים ומתגברים ונוטלים חלק בראשו של כל אדם, לחשוב מחשבות ולחבל תחבולות מלחמה מלחמת הקיום לקיים כל דבר אשר יוולדו על ברכי הזמן ולעתים קרובות תוצאות המלחמה הנוראה הזאת: ריב ומדון, קנאה ומשטמה, חרב איש ברעהו, הלול שבת, ובטול תפלה, ותפלין, וחלול הדת וכל קודש, כי מי יזכור מאלה בשעה שקיום הגוף מבקש את תפקידו. האב בשעה שבנו הקטן מגיע לחינוך דואג בעד קיומו", לבו מלא געגועים להנחיל לבנו כסא כבוד מרום מראשון להרכיבהו על במתי ארץ ולהאכילהו מתנובות שדה פורי' הנותנים לבעליהם עושר וחיי עונג. מה יעשה הבן? מה יעשה הבן? המחשבות האלה מנקרות את מוחו ומתרוצצות בקרבו עד אשר יפרצו הלאה מעבר לגבול שפתיו ומלים נתקים מפיו ונשמע קולו.

סוף כל סוף מה יעשה הבן? מה יעשה הבן ויתעשר? ומה יעשה האב לפתור שאלתו? יאחז בסנסני עץ הדעת הוא עץ החיים ויחנך את בנו בחינוך אירופאי ללמדו ספר ולשון כשדים ופניו פונים קדימה כי יהי' בנו דר'. ועוד טרם ידע הנער קרוא מקרא ינתן על ידי המורים בבתי ספר אשר לעם והלימודים האלה ישללו ממנו כל רגעי העת מבלי ישאירו לו אפי' שעה אחת ביום לבקר את החדר" ללמוד מעט עברית וכה ילך ממדרגה למדרגה ומעט מעט ינתק הקשר המאגד את הגוי כולו, ואחיו בני אמונתו לזרים יחשבו לו מוזר הוא לאחיו ונכרי לבני אמו ישחק אף ילעג למו, בשבתם לא ישבות, ובחגם לא ישמח. עוד עודנו סמוך על שלחן אביו בזו השעה אשר אביו יקדש השבת יעשה הוא שבתו חול, מרק פיגולים לא יפגל, מאכלות אסורות לא יתעב, ישמה אל גיל בעמים, יחוג את חגיהם וישמח במועדיהם בקצרה כולו שלהם ולא לנו עוד לא מיני ולא מקצתו. ויש אשר זונים אחרי בת אל נכר ואם לא תאבה האשה ללכת אחריו אם לא יחלוף ולא ימיר דתו, לא יבקש חשבונות רבים ומה נקל לו להחליף דתו אך כחליפת שמלות. ומי הסב לנו כל זאת? לא אינקוויזיטאָרען שפאניעאלים, לא גזירות שמדות אך מלחמת החיים תעשה זאת. ועתה ישראל, האם אין מלחמת החיים" האורב" והצודה* בחדריך ובמשכיותיך להעביר אותך על דעת קונך ועל דתך כמו האינקוויזיטורים לפנים???

אמנם איי החרף נפש? אי' אומץ הרוח? להריק חנית ולסגור

הבונה חוברת א.

3