עולים ויורדים

31

בעל נפש אתה, על המנוחה השאננה, על שלות השקט ובטחה השוכנת על בכור דליס הזה, איך יתענג על הנרות הכהים שהדליקה לו תמתו לכבוד היום כעל שני המאורות הגדולים, הוא יאכל וישתה, וגם הנפש תמלא הרגשות עדינות ותשתפכנה בשיר וקול תודה, ובזמירות יריע, האם לא תראה בזה אידעאל מרום ונשגב? עינים לך ולא תראה איך מלאכי השלום יסוככו עליו ויאמרו לו וסר עונך וחטאתם תכופר?“- אזנים לך ולא תשמע איך כל קורות ביתו וכותליו ישירו שירה חדשה הללויה*, כרע על- ברכך אתה מלאך רע המשטין והלועג להדור הישן ובעל כרחך ענה אמן" וביום השבת? יום המנוחה והמרגעה, במה בלו אלו הפשוטים כל היום? האם שתו לשכרה. ההתהוללו ברחובות? קראו למהלומות? רדפו עגבים וזמה? ככל המון העם מכל עמי הארץ, בבוקר היו בבתי כנסיות לתפלה, בצהרים בבית המדרש לשמוע מפי המגיד חומש, עין יעקב, מדרש, אחרי הצהרים התאספו לומר תהלים, לפנות ערב להתפלל, במלה אחת, כל היום היה אך שלשלת ארוכה של תורה ומעשים טובים אף להפשוטים בתכלית הפשיטות, קל וחומר להבינונים שבהם, בן בנו של קל וחומר להטובים שבהם,-- וההסתפקות? זו המדה החמודה מולדת האמונה הטהורה והצרופה, האם לא היתה נחלת העם כלו? הא לחמא עניא די אכלו במנוחת הלב ובשלות הנפש, האם לא שבעו רצון יותר מבשרא וכורא שאנו אוכלים היום ברגזה ובדאגה? הם טחנו ברחיים גושקרא וקמחא דשערי וירשו גן עדן בחייהם כי היו בריאים כאלונים, ואנו אוכלים פטומות מסלת שבסלת מנופה בשלש עשרה נפות ויורשים גיהנם בחיינו, כי תכפו עלינו חולשות ומיחושים לאין ספורות, כלי ביתם ותשמישם היו פשוטי כלי עץ והתקיימו ימים ושנים, לא כאותן שכיות החמדה המרהיבים עין בשלל צבעיהם ותוכם נחר ובזמן קצר תהיינה למסוס נוסס, או תשלוט בהם עינא בישא כי יעבור עליהם פריסתקא דמלכותא וימכרם בפומבי בעבור שבעל הבית חייב בתשלומי מנדה בלו והלך

כל יודע האמת

נבחון נא דרכם בתורת המוסר והצניעות, בקדושת חיי המשפחה, אפילו הוא מתכוין למרוד בה לא יוכל להתעקש כל כך מלהודות בפה מלא כי מצבם במדות הללו היו נעלים ונשגבים, כל יתומה עזובה, כל אמה עבריה, עמדה בנסיון והגינה על כבוד תומתה בעצה וגבורה יותר ויותר מבנות בוטחות מהזמן החדש שהריחו ציקי קדרה של ההשכלה החדשה,- יש ויש אתי ראיות ומעשיות שהיו ומאורעות שאירעו בכל דור ודור, מכמה אסתרות שעמדו בפני כמה וכמה אחשורושים, מכמה יהודיות שעמדו בפני כמה וכמה אליפורנים, אך אטו כי רוכלא אחשוב ואיזיל? בפה מלא נוכל לאמר כי כנסת ישראל שוכנת חגוי הגעטהע בכל דורות ימי הבינים היתה כלה נאה וחסידה, צנועה במעשיה, וקדושה במדותיה, וכה היה עולם היהדות מתגלגל והולך עד בוא תקופת האויריים החפשיים, ומאשר חביבים עלינו מעשי הדורות הנ"ל לכן נחקור לדעת גם סבתן- כי לכאורה קשה מי עשה להם את כל הנפש הזאת? האם לא השתרר אז יצרא דעבירה? האם נקרו את עיניו? כלום משא פנים יש בדבר? אך זאת היתה להם מהכנעם ושמעם לקול מורים אשר ערכו לפניהם חיים מסודרים על טהרת הנפש לרוח תורת ר' אשי ורבינא, הסייגים והגדרים והגזרות לגזרות הרגיזן את יצרם הטוב על יצרם הרע, ובגדר טבעי היו כתולדות מחוייבות כי נטעו ושורשו בקרבם ובדמי עורקיהם ובמח עצמותיהם כל מדה נכונה שהיא תפארת לעושיה, רור דור ודורשיו, עמלו טרחו ויגעו לטעת בלב העם ההשקפה האמתית על העולם ועל החיים שהם כפרוזדור המכשיר להכנס לטרקלין ובזה הועילו לעקור ולשרש ולפשט העקמומיות שבלב ולהמית את החיה הרעה" שבאדם ולאמר גירא בעינא דשטנא",