הלא לא

יל אשר

הרעה.

משתתף

הכפה.

אז עד

מנם לא

ותי, רק המלך

בקולם.

ות, וכי

ובינא, לעשות.

נו אותו

כת אל

השום צדקתו

תו, על האשה

להסיר.

וזה בא

נוצצות

אחר

בידם.

ה רחל

מרעיש

אולם

עליה

הכונה

57

... היום בבוקר לפני עלות השחר לא ידעה מוצא לכסף לקנות לחם ועצים בעדה ובעד בניה, וחשבה בעצמת יאושה כי אין אדם כה אומלל ועזוב על כל פני האדמה כמוה ובניה הרעבים והקפיאים. עתה היה לה כבר הכל לרוב, ובכל זאת היתה עתה יותר אמללה מאשר בעת שחסר לה אף לחם צר ומים לחץ. היום בבקר היו עוד עניים ותמימים, ואחרי חצי שעה היו כבר בעלי הון גדול של שלשים אלף כסף אבל עם זה היה בעלה לגנב ורמאי. שמעון שלה הוא גנב? לא! הלא הוא בעל תשובה, הוא התחרט תיכף על מעשהו אשר עשה בלי מועצות וישוב הדעת. כל וד' שענש אותו תיכף על אנשי העיר אומרים עליו כי הוא איש צדיק ותמים.. רשעו בעונש קשה כזה, קבל את תשובתו ויסלח לו כמו שהיא בעצמה סלחה ומחלה לו. אולם שם תחת הרצפה היה צפון הסוד הטמיר, רק קרש דק מבדיל בינה ובין הכסף, רק קרש דק מכסה עול בעלה... לוא ידעו ברחוב היהודים מה נסתר תחת האם גם אז היו שמים את לבם אליה והיו עוזרים לה? ועם בעלה מה תוכל לעשות להושיע לו? התחזור את הכסף? החזרת האסיר מה יהיה?... הכסף היתה מביאה בכנפיה עונש קשה להאסר על כמה שנים לבעלה העני המכלכל ומפרנס את משפחתו, וגם היתה מעירה תעוב ושאט נפש של כל בני הקהלה לבעלה האומלל: או האם תסתירהו? מעשה כזה דומה הוא כאילו לקחה חלק בהמעל הזה. מה שנפשה תבחול ותמאוס. ואם יבואו עוד הפעם לבדוק את ביתה, מי זה לידה יתקע כי משוטרים הפקחים לא ימצאו את הגנבה?...

הרצפה הזאת,

אחרי כן עפו מחשבותיה אל אישה האסור כגנב. לא, גנב לא היה! כבר חדל להיות גנב! הלא התחרט על מעשהו וכבר נענש על חטאו. בכל ימי חייו שום דבר שום נסיון לא היה יכול להטותו כמלא השערה מדרך הישר, ועתה הוא כלוא בלי מאכל ומשתה, כי בהיותו יהודי אסור לו לאכול את מזון האסורים וגם לא יכל נרות החנוכה, ואנחנו אוכלים ושותים פה בהרחבת הדעת להדליק היום בערב את והגנבה נסתרה תחת קרש הרצפה בהמון מחשבות כאלה שכבה אשת החיל על מטתה בלי יכול לסגור את שמורות עיניה, בעת שנשימת ונחרת בניה השבעים העידו כי מהם לא שללו מקרי הערבה. וכאשר החל השחר לעלות נאחזה בחבלי שנה ונפשה היום את שנתם הנדכאה רקמה חזיונות וחלומות מעציבים ומדאיבים, עד כי בצעקה גדולה נתעורה משנתה והקיצה את בניה הקטנים. בא. עוד בשעה מוקדמת בבקר באו שני פרנסים והודיעו להאשה היום. האמללה, כי מצד הקהלה יעשה כל מה שאפשר להוציא עד מהרה כאור את צדקת אישה; הקהלה מחויבת לעשות כזאת לא רק בעדה אשת שמעון יעססעל, רק גם בעד עצמה, כתם ועון כזה לא יאה הוא שירבוץ על הקהלה, והיא תוכל להיות שלוה ושקטה ואין לה לדאוג לאישה.

איזו שעות אחרי כן עבר מכריז אחד את חוצות לייפניק ובידו פעמון גדול המשמיע את קולו למרחוק, והכריז כי נגנב מבי הדואר צרור אחד שבו היו רצופים שטרי ערך בסך שלשים אלף כסף, ומי שישוב לבי הדואר את הצרור הזה יקבל שכר

חמש מאות כסף.

ואפשר לשער איך כל האנשים בשכבר הימים היה סך כזה עצום ורב מאד, למגדול ועד קטן בתוך ומחוץ לרחוב היהודים השתדלו בכל מאמצי כחם לגלות את

8