58

אשת חיל

עקבות הצרור. ימים מספר היה רק המקרה הזה לשיחה בפי כל הבריות בלייפניק אבל כל העמל והעבודה – ללא הועיל. ביום השני אחרי שנאסר יעססעל הובא לפני השופט, אולם בכל הדרישה והחקירה שנמשכו איזו שעות לא עלתה בידו להרים את הצעיף המכסה את הרז הזה. כה עברו שני שבועות, ולרחל יעססעל נדמו לשנים תמימות, היא לא הקשיבה בכל משך העת הזאת שום מלה של חשד על אישה. אדרבה, כל האנשים השתדלו להרגיע את רוח האשה האמללה הזאת, כי תצא כאור צדקת אישה, והראו לה אותות ורגשות השתתפות אמיתית. אולם במצב נפשה הנוכחי, העציבה כל מלה של השתתפות ורחמנות עוד יותר את רוחה הפצוע והנענה. היא דמתה בנפשה כי היא מועלת וחונפת, אשר אם נודעה גופא דעובדא לאנשי הקהלה היו כולם פונים את פניהם

ממנה בשאט נפש.

עתה כבר כשל כח סבלה לנשוא את הלחץ המציק הזה. לה נחוץ היה איזה איש לשפוך את שיחה לפניו, ואל מי מהאנשים תפנה לגלות את סודה אם לא אל הרב שאותו הזכיר גם אישה בהפרדו ממנה? במשך שני שבועות נלחמה ביום ובלילה עם הרעיון הזה, בלי יכול לגמור בדעתה מה לעשות. אמנם היא היתה בוטחת בחכמת ואמון הרב, אולם זה היה הדבר שעצר אותה מלכת אליו. היא ידעה כי הרב חשב תמיד את בעלה לאיש צדיק תמים; והיא, אשתו תלך לחלל את כבודו ולעולל בעפר קרנו לפני הרב? אבל עליה היה לעשות את הצעד הזה ומה גם כי אישה בעצמו חפץ כזאת. ושכל חריף וממורט. רחל יעססעל לא היתה רק אשת חיל טובה וחרדה כי גם בעלת מבט זך וחד ובידה היה לחדור אל תוך הענינים הכי סבוכים. היא גמרה בדעתה לספר להרב את כל אשר קרה בלי להעלים ממנו אף הדבר קל הערך ביותר לבקש אותו שיורה לה דין תורה: אם מחויבה להשיב את הכסף גם אם יענש בעלה להאסר בכלא שנים רבות, או. תכריע הצלת אישה החלש הזן ומפרנס את בניה את כף היושר והצדק. את הצרור חפצה בכל אופן למסור בידי הרב, היא לא יכלה עוד לשאת להשכין באהלה עולה.

מובן מאליו

הרב את הצרור לבי הדואר הלא עליו אחרי כן החלה לפקפק אם לא תזיק בזה לבעלה תחת להיטיב לו. אם ישוב להגיד ממי קבלהו. האם לא טוב היה גם בעד הרב אם קבל את הכסף בלי לדעת בעצמו ממי, למען יוכל גם לשבוע בצדק ובאמונה כי הוא

אחרי כן לאמור או – אם ידרשו זאת ממנו אינו יודע מי נתן לו את הצרור.

המחשבה הזאת מצאה חן בעיניה. ביום החמשה עשר לאסירת בעלה בבקר השכם לפני עלות השחר כבתה את הנר שהיה דולק, הרימה את קרש הרצפה, לקחה את הכסף הצפון ממקומו, ועטפה אותו במטפחת אשר הניחה למראשותיה והעמידה את הארון על מקומו. לפני הצהרים שמה את הצרור מתחת לסינורה וכוננה את צעדיה ישר אל בית הרב.

כאשר הגיעה אל חדר הלמוד החל לבה לדפוק בחזקה עד כי באזנים קשובות התאמצה להבחין בין קולות הנערים הלומדים אצל הרב, אשר השמיעו קול שאון והמולה. כעת היה זמן למוד השעור" שבו לקחו חבל כעשרים נערים. בלי לדפוק. פתחה מעט את הדלת כפי שהיה נחוץ להשליך את הצרור החדרה, סגרה תיכף את הדלת ומהרה החוצה ושם נעלמה אחרי רגעים אחדים בין המון האנשים הבאים ושבים.