הכונה

59

שום איש לא ראה אותה. רק איזה תלמידים שישבו קרוב להפתח שמעו כי

הדלת נפתחה וראו כי איזה חפץ השלך החדרה בלי לדעת מה מונח בהמטפחת ומי השליכה. אם היתה נופלת, תחת צרור קטן כזה, קורה גדולה אחת מהספון החדרה לא היה שום איש פונה את לבו לזה בעת הלמוד. יותר מחצי שעה היה הצרור מונה על הרצפה, וכאשר נגמר השעור, הרים אחד הנערים את המטפחת ונתן אותה להרב באמרו כי היא השלכה החדרה בעת הלמוד. הרב נגש אל החלון ופתח את הצרור בעת שתלמידיו עזבו את ביתו. אבל כאשר קרא את הכתוב על הצרור נרעש ונרתע לאחוריו. על הצרור היה כתוב: אל האדון ערנסט ראדעריך בבודווייסס: בו רצופים שטרי ערך בסך שלשים אלף כסף".

שם הרב אשר כהן בעת הזאת פאר בלייפניק היה תאומים פרענקיל*) לתהלה בתכונת נפשו הזכה חכמתו העמוקה וצדקתו ואמונתו הטהורה. הרעיון כי הוא אוחז עתה בידו חפץ שעורר התרגזות והסתערות עצומה בהעיר הסב לו רעדה קלה, והדריכהו כעת מנוחה, אשר לא עזבתהו אף בעתים היותר רעות בכל ימי חייו. אולם התרגזותו היתה רק עדי רגע. אחרי רגעים אחדים שבה רוחו וזכות שכלו אליו, אשר באמצעותן היה יכול להבחין ולשפוט אף על הענינים הסבוכים

והאחוזים ביותר.

החותמות של הצרור אשר נסה בזהירות היו שלמים. בעת המסה חשב והתבונן מי היה יכול להשליך אל תוך חדרו את הצרור הזה ושת עצות בנפשו. מה

עליו לעשות.

, אם כן החל לדבר בקול שפל אל נפשו איש אחד מקהלתנו הוא הגנב. מי האמין כזאת! או האם הגנב הוא נוצרי, אשר יפחוד כי יגלו את עקבותיו והשליך את הצרור הזה אל תוך ביתו, להרחיק ממנו כל שמץ חשד? עלי לספר זאת בהכרח. להאשה יעססעל, כדי שתדע כי הגנבה נמצאה וכי יצא אישה עד מהרה חפשי מהכלא. או האם יעססעל הוא הגנב ואשתו השליכה אל ביתו את הצרור? לא, זאת הוא אי־אפשר! אבל אם היא עשתה זאת, אז הנה אשה חכמה, וגם לי הטיבה כי אינני יודע כעת ברור מי עשה זאת, ואוכל בצדק להחליט כי לא אדע מי נתן לי את הצרור הזה. שמעון יעססעל בטח לא עשה כזאת, כי הוא יושב תחת המנעול והברוח", בדברו את הדברים האלה הניח דרב את הצרור אל הארון ושם את המפתחות בצלחתו, תפוש ברוב שרעפיו צעד בחדרה אנה ואנה ולא יכל לגמור בדעתו מה לעשות. אם ישוב את הגנבה אל בית המשפט, אז יתן ידים לחשוד בגלוי כי איש אחד מקהלתי עשה את התועבה הזאת, ואז לא רק שלא היו מוציאים את יעססעל

מהמאסר כי עוד עצרוהו שמה עד העת שימצאו את הגנב האמיתי. ועתה היתה עת

לעשות! מי יודע אם לא השליך איזה רמאי ערום את הצרור לביתו, והלך והלשי עליו כי הגנבה נמצאה תחת ידו, וכי ילכו לבדוק את ביתו וימצאוה?

האמונה באפשרות עלולה כזאת המריצה את הרב שיקח את הצרוד מהארון ויעטפהו ויניחהו על המקום שעליו היה מונח מקודם. אם יבואו השוטרים באמת לבדוק את ביתו וימצאו את החפץ המבוקש על הרצפה סמוך להדלת, אז בהכרח

*) הוא הרב הגאון המפורסם מוה' ברוך תאומים פרענקיל בעהמ"ס ברוך טעם

ועטרת חכמים.