1 ו |

האישל םקבאאאי שמומ ­

בי ימותו בדרך טרם תדרוך עור כף רגלם על אדמת הקרש. ואמנם בשנים עברו, בעוד אשר בנתיבות הים היו צלמות ולא סדרים, והנוסע נאלץ לשאת תלאות נוראות דרך ארצות הפראים, לא יפלא איפוא. אם רבים מהנוסעים מתו בדרך, ובא האות על זאת, כי אף אם אינני מחסידי וויזניצא, ולא נין ולא נכד להמשוגע מברעסלוי, בכל זאת לא מתִי בדרך, כאשר תחזינה עיניכם כיום הזה.

יים ג' בבקר בעלות השחר, עזבה אניתנו את החוף, אף כי לא חרל עוד הסער. האניה התנוררה כשכור, והנוסעים כלם שכבו למעצבה,. זה צועק מכאב לב כי נקפאו עצמותיו מקרח, וזה סמר בשרו מפחד. אלה יתנוללו. בקיאם לנועל נפש, ואלה נופלים מהמטות העליונות ארצה כפגרים. מתים; ורק אני ועוד שני אנשים. צעירים לימים, עמדנו הכן על עמדנו והסער לא נגע בנו לרעה, ומה גם אנכי אשר כבר הסכנתי רבות במסעותי על הים, וביחור על ים האאאָווי,| אשר לא פעם ושתים נסיתי לשאת את שעשועיו בדומיה, אפס כאשר רד היום והסער הלך וחזק, עד כי השליך גלים נוראים על ספון האניח, אז נלאיתי נשוא, וגם גבורת שני האנשים, אשר ישבו אתי בחרר, לא עמדה להם. זאת היתה הפעם הראשונה משלשים ושמונה נסיעות גדולות,

זוכים לבוא בשלום אל הארץ הקדושה; ואלה. אשר לא בין הצריקים חלקם,

אשר עשיתי על הים, לְהַחְלות במחלת הים, וכן שבענו תלאות אין קץ כל הלילה הנורא ההוא, עד אשר האיר השחר, ואז נח הים מזעפו. בעת ההיא עברנו על פני העיר העתיקה יעני-קאלעו אשר כבר בא זכרה בספרי ,מסע בחצי האי קרים'!). והנה ענן כבד וטל עב כסו את כל פני האירה עד אשר לא ראינו איש את אחיו ממרחק שלש אמות, ואף כי כבר היינו. קרובים

לקערטש, בכל זאת אבד רב החובל דרך הים, ולא ידע אנה יפנה, וצו

לירות מן האניה.איזה פעמים בכלי תותח, ולשבחת לבבנו שמענו קול צלצל הפעמון מעל החוף כמענה על שאלת רב החובל, אבן תחת אשר היה לו לפנות ימינה, הוליך את האניה בדרך ישרה ממול המצודה העומרת על ראש שן סלע כבד ופתאום השמיעו העומדים. על קרן האניה קול צעקה

גדולה, כי קרבה האניה אל שן הסלע, ועוד מעט תתפוצץ לרסיפים.| לקול הצעקה חשנו כלנו לראות את המות העומד ממולנו, והנה אהה, זועה! עור רגע ועצמותינו לפי שאול תפזרנה. אך הודות לאל כי מהר רב ההובל להעתיק את האניה לשוב אחור בעוד מועד, ובבן נצלנו מהמכנה האיומה אשר רחפה על ראשינו, אפס בזאת עוד לא מלאה סאת תלאותינו, כי בעור אשר רב החובל עושה הנה והנה, למצוא את הדרך הנכונה. עמדה האניה כמו נד על גבעת חול, ולא יררה ממנה רק אחרי עמל רב, ובכן ע-ר גם הפחד הזה מעלינו. בלי כל אסון, ונבוא לקערטש בשלום.

1) ודתח היאדשסוה הרוי=-ו­| נדפ בווארשוי בקיץ תר מ.