2-46-­

הרב סלאנט.. ועל זאת הגני לענות, בי רק אלה אשר ידעו את רוסיא לפני שלשים או ארבעים שנה יחשבו בן, בי אמנם בעת ההיא לא ידע ישראל כל אשר אחר זולת התורה אשר רק בה כל חיי רוחו וכל אב חכה לראות את בנו יושב. על כסא ההוראה. כי על כן לא יפלא אם דרשו כזאת מאחיהם יושבי ציון.. אך העת ההיא כבר נטבעה בתהום הנשיה ואיש איש יבקש לו דרך אחרת. בחיים. וגם. משלוח הכסף יכביד עליהם בעת יותר. כי על כן רק מעטים נשארו מדור העבר הנותנים בסף בלב ונפש חפצה רק על תנאי כזה. ורוב העם רוח אחרת אתו. אשמע בנחמה אם לא שמעתי מפי רבים אשר שמעו או קראו כתבי עתים לישראל מהשערוריות הנעשות בארץ יהודה כי וחדלו מתת כסף. ועתה בשנה הואת כבר נועצו בערים אחדות לאסוף את הבסף אשר ישלחו לאה'ק ולשלחם לחברת כ"ח בפאריז למען יהיו לקרן קיימת. בהוסד איזה דבר טוב באה'ק. ולא יעברו עוד ימים. רבים וכל יושבי ארצנו או רְבם יחרלו משלות כספם לא"ק לא לער ולא להועיל, והנה. הרב סלאנט הראני לדעת. כי אין כל תקוה לבני הנעורים אשר ילמדו דעת בארץ הקדושה למצוא לחמם מהשכלתם, כי על כן אך למותר להם להשכיל, ואם אמנם מחוג מבטו הצרק אתו, אבל הוא כאיש אשר לא ראה את התבל טעה לחשוב בי כל היהודים הנאורים. באיירופא כלם המה מורים, פראפעססארים או פקירי הממלכות, ואחרי כל אלה ברור. הדבר. כי לוא השבילו היהודים בתוגרמה בי עתה השיגו גם פקודות בממלכה יותר מהרה מאשר נשיג אנחנו באירופא, באשר לב ממשלת תוגרמא אך טוב לישיאל. ותחת אשר תקח פקידים. מהנוצרים ולא רוחה יותר מהרה. תבחר פקידים מבני ישראל.. וכן השמיעני הרב הגדול על כל ארץ מצרים ר' יו"ט ישראל. בקאירא כי לוא נמצאו חכמים ומשכילים בישראל במצרים כי עתה נקל היה להם לקחת את כל פקורות. הממשלה. בידיהם ובא הלות על זה כי כאשר מצא מושל מצרים את החכם בלום פחה(יהודי מאונגארן) נתן לו פקודה גבוה להיות שר האוצר. והמושל מושך. עליו חסדו ביתר שאת מעל שריו הנוצרים. וחרב ההוא בעצמו גדול כבורו מאד בעיני המושל יען איש דעת הוא וחכם לב באמת. עד כי לפעמים לא רחוקות יקראהו להיכלו להתיעץ אתו בעניני הממלכה. אך לאחינו באה'ק עור לא באה העת להבין כי טובה חכמה אף בלי כל משרה בממלכה. והמה כאנשים רעבים ללתם יררשו ממנו לתת להם ענף עץ חיים. בי על כן שאלה גדולה היא באמת(ברגע זה) אם נחוץ לנו לאבר אלפי כסף ולייסר למענם בתי ספר? כי איך שיהיה נהיה לצחוק אם נגיש ספר להגות בו לאיש גוע ברעב ערום ויחף בראש כל חוצות. עלינו לתת לו לחם ראשונה למען יתעורד ויקום על רגליו, והיה כאשר נראה כי רק השבלה תחסר לו, או אז נלמרהו דעת, אשר על כן לפי רעתי נחוץ לנו להחל בתקונים האלה לפי שעה: