-- 90-­

מעפר שפלותו הוא, ביאת האגענט למזכרת משה מונטיפיארי היו האיש הזה חשבתי על נכן, הלא איש איירופא הנהו ונפשו לא התגאלה בערמות ומרמות כאלה אשר ההשכלה זרה להם(למי?) ולא טעמו ממנה אף בקצה המטה. הכבוד המדומה רחקה(?) ממנו ותאות הבצע לא תעור עיניו(יען יקח משכורתו לשנה מאתים פפונד) בלי תפונה, אמרתי, בלי תפונה יעמוד לימין עניי עם עשוקי ורצוצי משפט על לא דבר. ורק משחתם בהם מום בם כי געלה נפשם בלהם העצלות ויאהבו את העבודה והמלאכה ובזעת אפים ימציאו טרפם לבתם. וכל איש אשר הנן במעט דעת יודה כי רק לאלה השולחים במלאכה ירם ראוים המה לתמיכה האמנם כי כמני כרעי לא יכחישו בי נחוץ עזר גם לאלה אשר משאם ומתנם בעולם האצילות-- ר"ל התלמדי החכמים והכלי קדש כמובן-- אולם לבעלי עולם העשיה---ר"ל לעוברי אדמה ומלאכת יד-- להם משפט הבכורה וכל אשר מח לו בקדקרו יבין לדעת ההבדל בין הראשונים להאחרונים הראשונים כל אשר יעזרו מנדיבי עמנו רק עזרה עוברת היא. וכל אשר יויסיפו לחוש לעזרתם יעמרו המה על עמדם מבלי צעור אף צער אהד קדימה, ולא כן האחרונים אשר אם יעְזרו. עזרה תמירית היא. ובפרט כי לא נדרש מתנת חינם(?), כרי מתנה על מנת להחזיר. וגם אתה קורא יקר התוכל להבחיש כל אלה? או התפן במו? הנה הגדתי לך היום דברים ברורים אשר כל איש נלבב יתן צדק למו-- כדברים האלה שמתי אל לבי והולכתי שולל גם ירעותי(?) הפנימיות ואמרתי האח! נושענו נושענו, הנה זה יהיה לנו כמלאך מושיע וימשנו ממים רבים אשר באו עד נפשנו. אפס! גם זיק התקוה האחרון אשר עור טרם עומם בקרב לבבי ואם רות עזרה קטנה בי נשבה בו שב והיה ללהב אש אוכלה גם הוא נכבה ועלה בתוהו ואבד כל עמלי הרב אשר עמלתי זה שתים עשרה שנה להטיב מצבי ומצב בני גילי בירושלם ת"ו ירעתי מאד ירעתי בי תתפלאו בו קוראים יקרים ותשתוממו איך נהפבתי פתאום, כי תחת אשר קויתי לישועה ואָין ותחת אשר תשתוקק לשמוע ממני בשורות מפליאות המבשרות אך מוב, לא כן תשמענה אזניך? אך לא בי ידידי האשם אם שגיתי במשפטי זה אשר חרצתי כי כראות בן תמותה ראיתי אף אני, ולכן חטאתי מראש דבר עד אחריתו-- האיש הזה אשר אמרנו בצלו נחיה, רותם כסום(816) אל מרכבותי(?) כבוד הרבנים ואל כל אשר יחפצו יטוה, ועל פי מצותו יכתוב אל ראשי הוער אשר כמוהו כמוהם(??) ינקרו עיני האנשים הבוערים להאמין בהם, ככל העולה על רוה הרבנים, וביחור יסור למשמעת הר"ר

יוות

שמואל סלאנט אשר הוא רוח החיה באופני התנהגות עיה"ק ת"ו ואשר עשה חוזה עם דר' לעווי בן משק בית השר מונטיפיארי. הי"ו להרום ולהחריב כל דבר טוב ומועיל ולערות עד היסור גם שארית פלטת העיר הקדושה העומדת

עוד על תלה. ועתה יבין כל בן דעת ואיש נלבב כי הלא ראש פינם הוא