גד=
ולפעמים גם שנים, רחובותיה. צרים ועקומים. כל העיר בנויה. בשפוע הר רם ונשא. ובן איירופא לא ישבע ענג בבקרו. את העיר. ורק איזה- בנינים חדשים ויפים נבצאים על חף הים.
האיש העומר על ראש ההר המתנשא. מעל להעיר, ינלה לעיניו. מהזה יקר ונפלא מאד לא יתואר. באמר ודברים.. מחזה. כל העיר עם המון מגרליה, חף הים עם המון האניות אשר תראינה מרחוק כיער גדול מעצי תמרים, הרים וגבעות מעלפים כל צבי חמרת הטבע עומרים כקירות. נשגבים לשמור את מבואות הים. איים וציים מכסים את כל פני הים מרחוק. הרבות קרומים זרועים בכל עבר ופנה ואת בל אלה תפגוש העין. ברגע אחד. ער כי לא ירע
האדם על מה יביט ראשונה, אכן נפלא. מאר מחזה הטבע במקום הוה! בבל הדרך מיפו עד סמורנא הותה אנותנו. מלאה כצאן אדם.. וביחוד היונים מכל האיים אשר עברנו עליהם. ואחרי אשר אין סדר ומשטר על אניות אַסטעררייך בכלל, ואיש הישר בעיניו יעשה, ונוסף לזה היה רב החובל שותה שכור בל הימים, ולרגלי. הלחץ והרחק הנורא מהמון הנוסעים. עם כל
כלי בתיהם אשר בל אחר יוכל לקחת אתו על האניה-חנם בלי כל מעצור
קרה לא אחת ושתים ריב ומדנים בין הנוסעים וביחוד כהו. עיני היונים מבעש על היהורים. אשר היו להם למותר. ולפעמים. התנפלו על היהודים. להכותם ורב החובל לא אבה לדעת מאומה מכל אשר אניתו, ולא ענח, לאיש אשר התאונן רע באזניו.. ומלבד הנוסעים אשר נוספו בבל יום כן האיים חנה נסעו באניתנו יותר ממאה אנשי הצבא הערביים אשר לקחו מחרש לעבורת הצבא. ושר מאה בראשם. אלה אנשי הצבא הראו בכל. עת כי לבם טוב לישראל ושנאתם הגדולה מאד אל היונים, בי על כן עמרו תמיר לימין הירודים. כפי. אשר נוכחנו לדעת. בכל הררך, ראינו בי לא בכל חשק לבב הלבו הערביים לעבוד בצבא תוגרמה. ולא בסתר התפארו כי בבואם לקאנסטאנטינאפעל יברחו אל אניות הבריטנים לעבור שמה יען בכל הררך לא הניח פקירם לאיש מהם לררת כן יהאניה. אפס אחרי אשר. עמרה אנותנו יום שלם בסמירנא והעת הגיעה לעזוב. את החף נאספו אל אניתנו עור המון נוסעים אשר לא יכלה האגיה להכילם והמהומה גדלה ער לשמים. לרגלי
הקולות המשונים. והצעקות הנוראות. מהנוסעים ומהמון היונים. אשר כתרו את האניה באניותיהם הקטנות, ונוסף על זה החל גשם שוטף לררת מן השמים. ומכסה על האניה למחסה מזרם אין. ובן ארץ הקדם את העשיר. שבעשירים לא ישלם לעולם מחיר המסע בַתָא בדרגה שניה או ראשנה. בי על כן התאמץ כל אחד למצוא מחסה ממטר ולחסתיר את כלוו ובנדיו. לבל ירטבו ולדחוק רגלי. רעהו לקחת מקומו. ויחי ריב ומצה. ומכות. חדרי. במן מנת נוסעים רבים והזעקה הקיפה את כל האניה ותהי לחררת אלהים.| ופקיר האניה שותה שכור כדרכו ולא חש לעשות כדרים, וכאשר רד חיום עזבה האניה את החוף ותלך לררכה. עברו איזה שעות והגשם חרל. כוכבי. השמים יצאו. לפנינו בכל הודם ותפארתם. והמון האיים. עומדים. כאנשי צבא. מסביב