- 3
לכבוד הר' יעקב פסנתר ני'
תניא נמי הכי תשע מאות וג' מיני מיתות נבראו בעולם: קשה שבכולן אסכרה ניחה שבכולן נשיקה אסכרה דמיא בחיזרא בגבבא דעמרי דלאחורי נשרי ואיכא דאמרי כפטורי בפי ושט( ברכות ד' ה' ע"א) נודע לכל יודעי דעת שדרכי החכמים הקדמונים שונות היו מדרכי החכמים שבזמנינו שהם היו עוסקים יותר בדרישה בעיון והתבוננות מפני שלא היו להם הכלים הנחוצים לבקורת ולנסיון כמו האספקלריא המגדלה, ולא הכירו ולא היו בקיאים בדרכי הכימיא כהחכמים האחרונים לכן אם אמרו והחליטו חכמינו ז"ל שיש תשע מאות וג' מיני מיתה בעולם בלי ספק עינו והתבוננו וספרו זמנו כל אחת ואחת הטב עד שעלה בידם המספר הנ"ל ואנחני שאין אנו עוסקים בדברים האלה מפני שיש לפנינו דברים יותר נחוצים להכיר ולדעת אין לנו להרהר אחרי דבריהם ולהניף שבט בקורת עליהם גם אני הכותב לא באתי לחוות דעתי רק על גוף החולי הנקרא בפי חכמינו ז"ל בשם אספרה כיד הדעת
*
הטובה עלי ואם שגיתי משוגתי אתי תלין ולהם הצדקה: לחולי הגרון יש לחז"ל שלשה שמות ואולו הן: אסכרה סרניכי חינכי, לחולי דלקת הגרון כמה מינים והקשה שבהן אסכרה ונקרא בלשון הרופאים דיפתריתא מלשון על הנייר ועל הדפתרא ( מגילה י"ז) משום שנדבק במקום הנלקה חומר לבן וקשה בעין קלף או דפתרא ומכסה אותו כקרום דק או עב, ונדבק לפעמים רפה על מקום הנלקה ונוח להסירו. ולרוב הוא נאחז בעור הרירי ונכנס עמוק לתוכו ואין להסירו ממקומו אלא אם כן נשוף גם קצת מן בשר העור ונשאר אחריו פצע, לכן אמרו חכמינו ז"ל, ומשלה לקוץ( חיזרא) שנסתבך בגיזי צמר והבא לשולפו ממנו לא יתכן שלא ימרוט גם קצת מן הצמר. הפרוש הזה של הגמרא נכון הוא ורש"י הענק שבהמפרשים ובעל הערך טעו מפני שלפי דבריהם פרוש הגמרא והמשל קאי על קושי המיתה, היינו המיתה קשה בקוץ שנסתבך בצמר, ואין המשל דומה לנמשל. ולפי דעתי פרוש, הגמרא קאי על אופן הלקותא: מי שלא ראה צער
דער רמב”ם זאגט דיפתרא הוא העור שאינו מעובד כל צרכו איין פעל וואס זיא איז פאך ניט אין גאנצין אויסגעארבייט עס איז נאך קיין רעכטיר פארמיט ניט( מגילה מין פרוש הרמב”ם פרק שני קראה סירוגין). המחבר.
ט