- 5

-

זו.

ה

השם סרניכי נרדף עם אסכרה ונגזר מלשון יוני Synanche ונקראת כן בפי תלמודי אבוקרט כל מין לקותא המעכבת ומקשה הנשומה ומביאה הרגש לחיצה בחזה, ואבוקרט בעצמו. קראה

Hynanche( כתובות דף ל עמוד ב: סוטה דף ח עמוד ב)

חינכי פירש רש"י אבעבעות הגדולים בגרון כמין גלאנט ובלשון רומי אשטרנג'לון לפי פירוש הגמרא( גיטין סטיא) הוא מכה טריה בפקעון שבשני צדי הגרון Glandes שנדלקה ונתקבצה מוגלא Eter לתוכה ולבסוף נפתחין ושופכין המוגלא לתוך הפה ולבית הבליעה. ומה שאמר( שם:) ששום היחידי הנשחק בשמן ובמלח שהוא טוב לכאב השגים וקשה לחיורא. מלת חיורא מורה על מין מורסא לבנה שפולטין החניכים: אם השום נוגע בהם כמו שנודע לאלה הנותנים משקים חריפים על השנים לשכך כאבם. וחולי נשיקה לא ידעתי פירושו ואולי הוא המחלה הנקראת בפי האחרונים שיתוק( אפאפלעקסיע) החולי הזה כשבאה בזעת וקופצת פתאום על האדם אז הוא נופל פתאום ומתעלף ומת עדי, רגע. ואינו מרגיש שום כאב, גם על פניו לא ניכר שום סימן צער וגם אחר מותו לא שום רשם על פניו, ואין מיתה קלה כזאת. ותוכן המחלה סיתים ולחוצת המוח הבא מחמת התמצות הדם לתוך הגלגלת והמוח שבתוכו היוצא במהרות מן עורק אחד מעורקי המוח שנבקע מחמת איזה סיבה ולפי שצר המקום בהגלגלת להמוה ולהדם יחד לכן נדחק ונלחץ המוח ונתקלקל כל הרגש הגוף שמקורו במוח וקצתו נחרב לגמרי, ואז הנלקח מת מיתה חטיפה. בלי הרגש וצער וכאב:

לכן יפה מדמה הברייתא במשחל בניתא מחלבא כשם שמושך נימת שער מתוך החלב, הוא דבר קל ואינו עשה רושם בחלב כן המיתה הזאת הוא קלה ואינה עושה רושם בגוף המת. על העדר הצער וכאב אצל המיתה מחמת השיתוק שמימית במהומה נוסדה דעת המתנגדים אל אופן שחיטת בהמות לפני דיני ישׂראל שׂחיתוך העור של הצואר והורידין גורם באב ופרפור איברים ומיתה קשה ומצערת, לעומת זה הרוגה ע"י פיצוף הגלגולת במהלומת פטיש מביא מהומה וביטול הרגש לבהמה ואינה מרגשת שום כאב וצער כבמותה מחמת שיתוק, דבריהם נכונים מצד מה וטועים מצד אחר לא הרי שתק בהרי הרוגה, אצל שיתוק אין שום חבלה: ופיצוף