136­

היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטעה כרם, חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה. טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך. כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון: לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים. מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה. נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ. סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני, עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל. קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה. שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה.) זיא איז גיבוירין אין בוקארעשט מבית ווייס, איהר פאטער אברהם ווייס אין איהר מוטער רחל ווייס, איין בּוקארעשטער אלטע פאמיליע. ער איז גיוועהן איין מעננער שניידער, זייא האבען אויס־ גילעבט זייערע יאהרען וויאפיעל אמענש דארף לעבען אין אין בו־ קארעשט גישטארבען בשיבה טובה ביידע אלטע לייט איבער דיא זיבציג יאהר אלט אין האבין איבער גילאיט קינדער אין קינדסי קינדער ביז אין דריטען דור. אונטער דיא קינדער איז דיא עלטערע טאכטער מיין ווייב זלאטען זיא האב איך גינעמין אין בוקארעשט אים יאהרע 1863, זיא איז גיוועהן א גרושה גיגעט פין דעם ערשטען מאנן, זיא האט מיט איהס נישט גיקענט וואהנען, ווייל ער האט באקימען איין חסרון וואס זיא האט ניט גיקענט מיט איהם מעהר קיין שטיב האלטען, זיא איז פין איהם געבליבען מיט צוויי קינדער א מיידעל פין פיער יאהר אין א יוננעל פין צווייא יאהר. איך בין אויך גיוועהן איין אלמן איך האב גיגעט צווייא ווייבער, ווייל זייא זענין ניט גיגאנגען אין עהרליכען וועג, זייא האבען זיך אנגיקעהרט מיט רחב הזונה. אויף אזעלכע פרויען האט דער חכם בן סירא זיך אזוי אויסגעשפראכען מיט דעם לשון: אשה זונה במרזמת עיניה ובעפעפיה תתודע בעיף בציה צחה צמא כל מים ישתה ובכל עץ ישען, כן דרך אשה זונה, כל עובר תתאו ואל כל חץ אשפתה פתוח. כפטר מים הולכים ונטש כן אשה רעה תרבה רעתה. אם איננה כלבך כרות חצי נויתך ותן לה ומעל פניך תשלחנה( בן סירא כ"ה כ"ו)