-

140­

אבי ידע את האיש היטב. רבות פעמים ספר מהמומר נח מלמד“ או נח איש כרס"( וויינעריונג). נח היה בן תופר מנעלים אחד מעיר קישינאף( לא אמרתי כי נח נולד בעיר קישינאף כאשר העתיק המגיד אח"כ את דברי בטעות). פרנסתו היתה לשרת בבתי שריפת היין אשר יכינו את המשקה הזאת בדודים. אח"כ נעשה מלמד תינוקות בכפרים כנהוג אז במאלדוי. בסביבות קישינאף ואריעוו גרו יהודים בכפרים ונח השבור היה מלמד לבניהם, על דבר שכרותו נאלץ לבקש לו בכל חדש כפר אחר וע"י מדותיו הרעים גרשו אותו האנשים בשבט או באגרוף. אשה ובנים לא היה לו מעולם ולא יכול איש לקרבו ולעשות עמו חסד בעד מעלליו הרעים, וכן נגרש מכל מקום במכות ובחרפות. עי"ז נטר איבה ליהודים ולמען הכעיס אותם המיר דתו ונעשה נזיר( מענך)( מן דילי' הוסיף המגיד בדת קאטולית, והוא לא נכון כי פה שוררת אך אמונת האורטודוקתים היונים). אבי ספר כי היה בן שלשם ואיזה שנים בעת שהמיר נח דתו ומצא את מינו מומר אחר זקן ושניהם העלילו עלילות רשע על היהודים. המומר הזקן לא זכה לראות חבורו יוצא לאור כי מת מקודם ונשאר הספר על שם נח ניאופיטו אשר הדפיס אותו. בשנת 1803. אבּי ספר כי היהודים פעלו אז ע"י הקאנסולים אצל הנסיך מארוזי לשרוף את הספר. אבי היה אן מליץ( דראגאמאן) אצל| הקאנסול הצרפתי ביאססי והתערב גם הוא בענין לשרוף את הספר. אם שרפו, או לא, לא אזכור( ולא כאשר החליט המגיד בשמי כי שרפו). ואךְ כאשר ספר אבי כי הנסיך מארוזי ישב על כסא אך ארבעה שבועות, זאת היתה ממשלתו בפעם השניה, אחריו בא אלכסנדר שוטצו וישב על כסא שלשׁ ירחים, עוד בשנה ההיא נמשח קאנסטאנטין איפסילאנטי אשר משל יחד עם הרוססים ותהי הארץ אז כמרקחה, הקונסולים נחלפו ממשמרתם והממשלה הרומאנית נחלפה. וכן נשתתקה גם שאלת הספר הנ׳. את המומר נח מלמד שלחו הכומרים מיאססי אל בית מקלט הנזירים מניאמץ לאשר לא נשאו אותו אתם יחד בעד מעלליו הרעים. ואשר יאמרו שונאינו כי היה רב ג ד ו ל( marele Rabin) בעיר אחת הוא שקר מוחלט, כי הוא לבדו כותב על עצמו בסוף הקדמת ספרו: הייתי מלמד אצל היהודים" am fost) in vet& tor la jidovii) ולא יאמר רב"( Rabin) ומלת