“ invetätor ברומאנית תורה על מלמד ולא רב.— הייתי ככן ט'ז או י"ז שנה בעת שדברתי עם הר' אליעזר שמש מעיר ניאמץ, זקן בן מאה שנים ויותר, הוא היה מונה מספר המומרים מבית מקלט הנזירים מניאמץ, והיה מספר כי המומר היותר להכעיס הוא השכור הזקן ניאופיטו. כבר הוא זקן יותר משבעים שנה ועוד הנהו בריא אולם וסובב בכפרים לקבוץ על יד ומתהפך בכל בתי המשקאות ועי"ז ישנאו אותו גם הנזירים מבית המקלט הגדול. כל איש ישר מנע חברתו וגם איש לא ידע באיזה מקום מת( לא כאשר החליט המגיד בשמי כי מת בשנת ה ש ב ע י ם לימי חייו)• ספרו הבזוי היה מנואץ גם בפי אצילי המאלדאווים.— עם כל איש־ מאלדאווי אשר דברתי בעת ההיא על אודות הספר הבווי הנ"ל ירק עליו בחרפה ויקרא: כפני המחבר כן פני ספרו“. לא האמנתי בחיי כי אנשים משכילים באיירופא יעתיקו ללשונותיהם הצחות ויבלעו עתם לקרא דברי לעג ובלע כאלה. הכהן החכם דיוניזיוס לאטוס מעיר זאנטי יוכל לסמוך על דברי כי כתבתי בדעה מיושבת כאשר זכרתי מאבי המנוח, יליד מאלדוי( את אבי קראו אן אשר זעליג פראנצויז" לאשר הבין שש לשונות בדבור וכתב, מת בשנת 1831 בהיותי בן י"ב שנה). וגם ידע הח' לאטוס כי הספר הבזוי הוה מהשכור ניאופיטי לא עשה שום רושם אצל עם המאלדוים והראי' כי מראשית המאה הנוכחית עד שנת 1866 חיו היהודים את המאלדוים כאחים יחד בכל הערים ובכל הכפרים כאשר כתבתי בספרי“ Toleranta religiosa iu Moldova, אשר אתי בכתובים. כל איש עצם עיניו מספר המומר ניאופיטו, וכאשר נקרה לפעמים כי התעללו גלינו שונאינו ברשע להאשים אותנו בעלילת דם לא עלה בידם, כאשר הוכחתי בספרי אשר הוצאתי לאור. את תורתו הנמאסה של השכור ניאופיטו גנזו הכהנים מאז להיות לדבר עתיק לימים יבואו אחרי מות כותבה הנבזה למען יקדישו אותה בתת למחברה תור. רב", ואולם שכחו כי המחבר לבדו כתב:. הייתי מלמד אצל היהודים" ולא רב".

פ. ס. ידידי הר' מ. שווארצפעלד העירני כי המטרופוליט יאקאב לא היה נגד היהודים ואשר הדפיס את ספר המומר ניאופיטו על הוצאותיו ונתן ברכתו עליו כעל ספר אמונה היה מטעם כי הוא ככל ההולכים לפניו עד שנת 1860 חפץ להביא את