לא נודעו, ונאלצתי לשוב אל האניה, ולהמרצח הצליח עור הפעם לצאת נקי. ומי יודע כמה מעשי רצח יעשה עוד, אם יאריך ימים להיות אלוף לראש האניה.
בשעה התשיעית בלילה עזבה אניתנו את חוף פעאראסיע ללכת מעוואסטאָפאָלה. הלילה היה ליל בהיר, כוכבי נשף היו זרועים על בל פני רקיע השמים הטהורים אשר יצטין מאר במראהו הנפלא, פה על החתפים הדרומים בקרים. לימיננו יתנשאו רכסי הררי ,יאלא" התומכים באמת עבי שחקים ברום חסנם. וכן עבר עלינו הלילה בשלות השקט, ער בואנו בשעה הששית בבקר ליאלטא, או כאשר יכנוה הסופרים הרוסים ,ניצא הרוסית', כי אמנם מעטים בתבל מקומות באלה, אשר שוה הטבע עליהם הור והדר במדה נפרזה, כעל העיר הזאת. חפצנו לרדת אל העיר והנה הְגַר לנו כי תמול בא הקיסר יר"ה אל העיר, ופקירי הפאליציי ינגשו מאר את האורחים הבאים שמה, כי על כן חדלנו מחפצנו, ובעוד שתי שעות עזבה האניה. את החוף ונבוא לסעוואסטאָפאֶל ביום השבת כ"ח אלול, בשעה השניה אחרי חצות היום.
ביום א' בבקר, בשעה התשיעית. ישבנו באניה הגדולה ,וולאדימירי' ללכת קאָנסטאנטינאפאלה. האניה הזאת הולכת רק פעם אחת בשיוע, כי על כן לא יכלנו לחכות עוד, ונמע לדרכנו, אף כי מחר היה ראש השנה, ולא נעים היה לנו לשבת באניה ביום ההוא. האויר היה חם ונעים מאד. מי הים שקטו ונסע בטח לרוחב הים השחור משך שלשים שעות. ביום ב' בשעה השניה, אחרי חצי הום, באנו אל קצה לשון ים הבאָספאָרי.| ענג אין קץ תשבע עין הנוסע להבים במבט אחד על שני חלקי תבל אזיא ואייראפא,| הרחוקים זה מזה כחצי וויערסט, ורק לשון ים מפרדת ביניהם. האניה עמדה משך איזה רגעים, טרם ירד אחד מפקידיה, להוריע לשוכרי הגבול דבר בוא האניה, כחוק לכל האניות הבאות מארץ אחרת, ואחרי כן נסענו לאורך הבאספארוסם במשך שתי שעות. נעים המחזה מאד לראות את העיר הגדולה הזאת, קאָנסטאנטינאַפעל, בנויה. בנוה על שני הפי הבאספארוס משני עבריו על גבעות נשאות. תבנית הבנינים המפוארים המשונים מבניני איירופא, גני חמד מרהיבי עין עם המון אניות,| אשר תרניהן יראו ממרחק ביער גדול, וראשי מגדלי בתי התפלה הרבים, אשר אין ספורות למו, כל אלה יחד, אם יראו לעיני הנוסע ברגע אחד, יתענג וישתומם באמת על המחזה. עוד לא קרבה אניתנו אל חוף הגאלאטא, והנה. הכון םירות דוגה סבונו כדבורים מכל עבר ופנה, עד כי הביאו את דאניה כבמצור. מספר האניות הקטנות האלה היה למצער שלש מאות, וברגע אחר, עוד טרם הורידו המלחים את סלם האניה, למען יוכלו הנוסעים לרדת, עלו בעלי האניות הקטנות על ידיהם ורגליהם אל אניתנו כעכברים, להוריד. ממנה את הנוסעים אשר היו בה, לא יותר מחמש עשרה איש, ובכל אשר עמלנו לחכות ער