46­

השיגו היהודים כל זכיות המדינה, האם בטוחים המה משואת פתאום? ומה נדבר עוד מארצות הפראים, כתוגרמה האירופית, פרס, מאראקא, טוניס, טריפאליס, תימן, סינים וערב אשר רבבות אלפים מאחינו נתונים כצאן לטבח. האם לא באה עוד העת כי נדאג לעצמנו להשיג כברת ארץ אשר בה נוכל למצוא מחסה מחמת עריצים כי תבואנו חלילה. והמקום האחד הזה הוא בלי ספק אדמת אבותינו אשר נוכל להשיגה מעט מעט אם נחל לייסד בה קולוניות. ואם נאחר את המועד בימים האלה כי אז אין כל ספק כי תאבד ממנו לנצח אחרי אשר יום יום ירבו עמים שונים להתישב בה לעבוד את אדמתה. כל המקומות הקדושים והיקרים לנו במלוא הארץ הזאת, או רובם, כבר נפלו בידי העמים וכל מחיר לא יקר בעיניהם, ומה עשינו אנחנו לטובת לאומתנו במשך שבעים שנה למיום החלו יהודי אירופא להשתקע בה? אך תהו כל מעשינו! הן אמת כי זהב לרוב הוצאנו עליה אלף פעמים יותר מכל אשר הוציאו כל עמי התבל במשך השנים האלה. אבל האם נוכל להראות איזה חפץ אשר מחירו שתי קשיטות אשר נפל בחלקנו מחיר ההון הרב אשר הוצאנו? מלבד אשר הגדלנו מספר העניים בתוכה כארבעים אלף נפש אשר עלינו לנהלם בלחם ולא נוכל להמישם מעל צוארנו רגע פעם אחת, כי איך שיהיה הלא אחינו בשרנו המה וחלילה לנו להתעלם מהם לתתם למוג ברעב לעיננו. וגם לעניים האלה לא גמלנו טובה רבה, כי בכל אהבתם לחונן את עפרה גדול מספר העוזבים את הארץ הזאת ממספר הבאים אליה בשנים האחרונות, מהם אשר נלאו נשוא חרפות רעב כל היום. ועוד יותר מהם אשר לא יכלו לראות כל השערוריות והתועבות אשר תעשינה לרגעים מידי ראשיהם ומנהליהם. עד כי היה המשא אשר נשא הרב הגביר ר' שמריה לוריא ז"ל ממאהליוו על ציון וירושלים למשל בפי ההמון לאמר; מי האיש החפץ חיים לראות טוב בעוה"ז ילך לגור בפאריז, החפץ לקנות לו היי עולם הבא ישקוט על שמריו בליטא. והרוצה לאבד חיי שני העולמות בפעם אחת ילך לשבת בירושלים. ומי איש ישר ותמים דרך נדיב לב ואוהב עמו

באצבע על מאנדעלשטאם. ציון. דר' י"מ ראבינאוויץ. פינעטא. צ'ה ראבינאוויץ. מאנדעלשטאם הרופא בקיעון. בערענשטיין באדעססא, ה"ר הערשפעלד בווארשא. גם סופרים בשפת המדינה רבים אתנו כיום, מלבד חכמים הרשי חושב כאנטי­קאלסקי ועוד רבים חכמים שונים. ופעם אחת שאלני פראפעססאר אחד בברלין, מה היא הסבה כי יהודי רוסי אע"פ שהוא עני שבעניים ואין לו כל תקוה, במה להחיות נפשו ונפש ביתו אף אם יגמר חק למודו באוניווערזיטאט, ובכל זאת יחפצו כלם להיות רופאים ויוריסטים, ונכונים המה למות ברעב רק כי יקרא עליהם שם תלמיד האוניווערזיטאט, בעוד אשר אצלנו באשכנז ילמדו בבית חכמה, הגבוהים רק בני העשירים. ובספרי מסע באיירופא" הנכון לדפוס הנני מדבר אודות הענין הזה בכלל בארוכה.