לג=

בקשתיו כי ילך עמי. להר'ר שמואל סלאנט להניר. הנסבה אשר. תעצור בעד עורתנו,. ויעתר אלי. אחרי הפצרות ואחרי אשר העתרתי עליו. במילים (?) והתחננתי על נפשי ונפשות רעי ענני כי לא יוכל להושיענו ברב או במעט ואוכל לעשות כל אשר לאל ירי. האין זאת תשובה נכונה מציר הוער? ואם לא מענה לשון הוא? ואם לא בהשכל ודעת דבר? כן בהיות ה" סאמועל מונטאגא מלונדון זה לא כביר בקשתיו כי ילך עמי אל הרש'ס למען אשפוך מרי שיחי לפניהם(לפניו?). והמה יחרצו משפט האמת עם מי? אך ה' פינס היורע כל תהלוכות הרבנים ועלילותיהם עצר בערו ולא נתנוהו(?) ללכת עמרי, גם זאת אחת. מן התכונות. הטובות אשר התלכדו בה! פינס, הרש'ס אשר זה דרכו תמיר להראות טלפי טהרה בקש אותנו כי לא נודיע ברבים כל אלה למען לא יתחלל שם שמים. אמנם כן אנכי ככל שלומי אמוני ישראל לא אחפוץ בחילל(?) השם חלילה, אך הלא על ירכם אמרתי -- רק על ידכם וההולבים לרגלכם(?) יתחלל שם שמים ושם אה'קו אנחנו בתור. בעלי עבודה. אין לנו עסק בעניני הרת ועל ירינו לא תוכל הרת להתעלה או להשפל, ואף אם חלילה אחד מאתנו יעשה דבר שלא כתורה וכמצוה גם אז לא יעַשה רושם בלבב הנאמנים לה' ולתורתו, והחררים לדבר הי ולתורתו ישימו לבם אל כל זאת, אכן אם אחד. מהרבנים יעשה עול הלא אין לך חלול השם גדול מזה.\ולמען הראותכם קוראים יקרים את| מעללו האיש הזה, הנני לספר באזניכם אשר קרה לי ולרעי. אחרי. רואנו. כי כשל כח הסבל ואחרי הפצרות רבות במכתבים אל נדיבי עמנו באיירופא. לחוש לעזרתנו והמה כפתן הרש אטמו אזנם משמוע לקול זעקתנו גמרנו אומר להרפיס המחברת הנז' אשר כבראי מוצק יראה הקורא מצבנו, את השקל האחרון מצלחתנו שלמנו בעד ההרפסה ושלחנו איש אמונים לאיירופא להפיצה בישראל ולחלקה ביעקב ולעורר לבבם לחומלה עלינו. וכמעט החלה ההצלחה לשחק לפנינו כי נדיבים רבים הזילו זהב מניםם ובאו על החתום לקבל מאתנו מלאכת. ידנו, וכאשר נורע היטיב את מעללי רבננו ומאשרנו לכן הודענו גלוי כי כל איש אשר ירבנו לבו להרים תרומת כספו ישלח אל הקונזול ממשלת ארצו היושב בירושלם ורבים כן עשו, והקונזולען בקבלם כסף עבורנו בשמחת לב הודענו מיר. ביום הראשון והכסף בא לידנו מיר באין מגרעת, ורק השר ראמהשילר הפראנקפורטי שלח נדבתו 40 מארק לאמסטרראם כמנהגו תמיד והמה שלחו על שם הרשיס, אז ידע הארי טורף הזה להשתמש בשעת. הכושר הזאת ולכלות חצי זעמו בנו ויתגולל ויתנפל עלינו בעלילות שוא וכזב לאמר: בי בבית חרושת המעשה שלנו יעשי שתי ערב וצלמי קדושי הנוצרים ולכן לא ראוים אנחנו לעזרה, חיש מהר כאשר נורעתי מזה הלכתי בחמת רוחי אל הרשים בכיתי יללתי, התחננתי ואמרתי אליו איך יחרוץ משפט קשה כזה על מאה נפשות עוללים ויונקי שדים, אך הוא אטם אוזנו משמוע זעקת דל וינער חצנו לאמר: כי אינו יודע אף