זל=

בל אפם יען כי הדבר מוטל עור בספק אחרי אשר לפי דעתי כי רק ההשכלה אשר תחסר לעמי אזיא חיתה בעוכרם כי שמו הנוצרים עול ברול על צוארם. בי על כן כאשר תפרוץ לה ההשכלה דרך גם באזיא אז לא תהסר להם די עצמה לשים חהים בלחיי נוגשיהם. והחובה הזאת להביא חכמה בלב עמי אזיא מוטלת על היהודים לטובת עצמם. אפס אחרי אשר אחינו שקועים בבוץ העבדות ער צוארם, וטוב טוב להם לנשק עפר רגלי מנדיהם מאשר ותעוררו לעמוד על רגליהם ולחיות חיי אדם ככל האדם. כי על כן זאת היא כיום עצם ,שאלת היהודים" מה יעשו למען יוכלו לצאת למרחב מידי מעניהם. אחרי אשר זאת ברור הוא, כי כאשר הלכו מדחי אל דחי זה אלף ושמונה מאות שנה, כן לא יונח להם, לעולם בארצות הנוצרים.. ועליהם לעזוב את הארצות האלה אם יאבו או ימאנו, ואם לא היום הלא ביום מחר. ואז תפתר שאלת היודים ממילא...

רדיפות היהודים. ברוסיא. ורומעניען, אשכנז ועסטרייך"אונגארן הורונו למדי כי אין מזח עור בהשבלת איירופא.| ובארבע הארצות האלה יושבים בשבע מיליאֶן מבני ישראל. והוא החצי הגדול מכל משפחות בית ישראל בתבל, והיה אל כל אשר ישאנו הרוח ללכת, נמשוך גם את המעט אחרינו.,

ואחרי אשר לנו הרוב אין מעמד עוד באיירופא מי. יוכל לערוב. ערובה כי גם אחינו בצרפת וברימניא יהיו בטוחים משואת פתאום. ועל אחינו בשתי הארצות האלה לשים לב לגורלנו בכלל, בי ביום רעה לא ימלטו גם את נפשם. ואך הבל יהמיון אלה האומרים, כי יש כספר בני ישראל באיזה ארצות מעט הוא על כן לא נגעה בהם יר העמים לרעה. כי אמנם בשווייץ לא רב מספר היהודים, ובכל זאת לא השיגו עוד כל תורת זכיות המרינה, ובהאללנד הקטנה ככף איש ער כי נוף אחד ברוסיא גדול. מכל הארץ ההיא: ובכל זאת חיים שמה כשמונים אלף יהודים חיי שלוה והשקט. אות. נאמן הוא כי לא במספר היהודים בארץ תלויה שנאת העמים, ואם מצאו ישראל מנוחה כרגע באחת הארצות, עוד לא אות הוא כי שנאת הדת חרלה, כי אם יען לב המושל היה טוב על ישראל. בי על כן לוא שום ישראל על לב להתבונן בזמנים עברו כי עם שלם לא יכון בארץ על פי הגה איש אחר. ואם רות המושל יעלה עליהם להשמירם מתחת שמי ד', ואך רגע באפו יהיו לבז ולמשיפה; כי אז אולי החלו לחשוב. מחשבות למצוא מנוחה. בארץ אשר כל יד עמל לא תנירם. אבל כזאת לא עשו.ער היום כי אם לב המושל היה טוב עליהם אז שמחו בגורלם, ואם מושל עריץ פרש ירו על מחמריהם, הנה קוו לימים טובים. מאלה אחרי יעבור זעם, וכן עברו עליהם שנות מאות בין תקוה ופחד ולא חשבו כחשבות לשים קץ לחיים מרים כאלה. אפס אם גם לעת כזאת לא ישימו אל לב, בי אז סכנה נוראה מרחפת על פני העם כלו,. כי לא כימים הראשונים לכל העמים הימים האלה. בימים עברו היה המושל על הארץ גם מושל על רוח ונפש עמו, וכל אשר עלה על רוחו