> 70

אם בתנאי חינו הסובבים אותנו אשר. שמו מועקה במתנינו וכבלים על רגלנו וזאת היתה בעוכרנו כי הצליח לאיוה נבלים להוליך את העם תועה ולהסיר לבו כמעט מהרעיון הקדוש הזה. אפס אם לא נאבה להונות את עצמנו, עלינו להודות בי אמנם רחוקים עוד אנחנו ממטרתנו מרחק גדול, ולא מסבת האי אחדות, כי אם מסבה אחרת הגדולה עוד ממנה, והיא| העבדות.

העבדות אשר דבקה בנו זה שנות מאות, וביחוד ביהודי. פולין, השכיחה בנו כל רגש כבור ובמדה אשר פעלה על לב ההמון, פעלה עור יותר על עשירנו, וכרוב עשר האיש כן גדלה עבדותו. אכן על המון העם לא נוכל להתאונן, ומה גם בארצנו אשר ענים נורא מאד ועליהם לבקש לחם ולא עת להם לחשוב מחשבות להתרומם משפל מצפם. רוב העשירים בקרבנו הנם עבדים נבזים ושפלים מאין כמהם, עבדים אשר מכרו את נפשם לעגל הזהב אלהי עשירי ישראל ברוסיא. והמה בעבדותם הנבזה הסירו את לב רוב העם מבלי לעשות מאומה בשנה העברה. ולא יע כי לא תמכו בידי העם במשען כסף רעה עשו, כי אמנם זאת לא נוכל לדרוש מהם כי יתנו לנו את אלהיהם עם חיי רוחם ונשמתם גם יחד, אבל הם המה אשר הסירו את לב העם גם ברבור ובפועל למען תהיה להם זאת לכסות עינים לבל יתנו מאומה. המה פחרדו כי אם יתעורר רגש כללי בלב העם, כי אז יהיו נאלצים לתמוך את העם בכספם היקר להם מכל בהלד. ובא האות על זה בי כלם קראו בכתבי עתים יום יום מהעוני. הנורא השורר. בחוצות בראדי וכלם ראו כי מכל ארצות תבל התעוררו לתמוך בירי הגולים האמללים ומעשירי רוסיא לא התעורר אף אחד כמעט לתת נדבתו למענם. בי על כן התאמצו ומתאמצים עוד היום להפריע את העם מבקש לו ארץ אחרת. ואולת גדולה עשו אלה אשר דרשו מעשירינו בי יתנו יר להגולים להושיעם בכספם. כי לוא לא הזכרנו גם את שמם, או עשה העם לנפשו כאשר הורהו הזמן והנסיון וידי עשו תושיה בלי ספק גם מבלי עזרת עגלי מרבק האלה אשר רק הפריעום מעשות מאומה. והמון העם אשר לא יחשוב מחשבות הרבה הכה לתשועת העשירים, או למצער בי ילכו העשירים לקנות אדמה וליסד בתי חרשת המעשה באהיק, ולא הבינו כי מאה אנשים בינונים יוכלו לעשות יותר מעשרה עשירים. ובעיני אין כל ספק, כי לוא ראו עשירנו בי המון העם הולך לאה"ק וידיו. עושות תושיה כי אז באו גם המה אהריהם בתקותם למלא גם שמה חוריהם כסף משד עניים באשר ברבות הימים בעזוב המון העם את הארץ, החלו, חברת היחפים להתנפל גם עליהם בלי ספק בעוד אשר ער היום עשו שמות רק במשכנות העניים ואליהם לא הגיעה עור הרעה, אבל המון העם-- ה לבנו-- הוא כגמול עלי אמו, לו דרושה אומנת אשר תשאהו בחיקה ולא יאמין כי די אונים לו ללכת ברגליו.

בהתאסף שלוחי איזה קהלות ישראל בבירת ארצנו בחדש אפריל