9 להתיעץ במה. להושיע את ישראל, שלחו עשירי פעטערםבורג מכתבים
לכל הערים הגדולות בארצנו ויבקשו מאת. ראשי העם כי ישלחו מלאכים לפעטערסבורג ובתנאי כי יגירו. בי אין חפץ להעם לעזוב. את הארץ. מכתבים באלה הגיעו גם לארעססא. ובאספת עשירי העיר. חרצו לשלות מלאכים להגיר
האמת כי אמנם לב העם כים נגרש ותשוקתו לעזוב. את הארץ גדולה מאד. אפס מסבות שונות נשתקע הרבר ואיש לא הלך מאדעססא לעיר הבירה.
וכן היה;ם. בערים אחרות בי על בן גם. השלוחים. האחרים. אשר השמיען קורא. במדבר לעמת אילי
באמת תשוקת העם באוני האספה היה קולם כקול יהכסף אשר בלבלו את מותם ברברי הבל, וישבעו באלה כי אסור לבני ישואל לאכול דם החזר..... למען יצרקו בעיני| העמים. כאלו לא ודעו, כי אף אם נהיה טהורים כמלאכי השרת, גם אז ימצאו עלינו תואנות להטבילנו בשחת. ומי אשם בדבר אם לא עשירנו הפאקטורים. הנבזים אשר פחדו להגיר האמת להממשלה? ויפלפלו. בהבלים ימים הרבה ואחרי כן שבו לבתיהם, וכל העם אשר חכו כי ירברו. מלאכיהם. בשמם ויביעו. חפצם לפני הממשלה נוחלה אבדה תקותם. והנה יוכל לחיות כי רמז להם אחד. השרים כי ידברו כן ולא רוחם. אך באופן כזה היה להם לעווב. את האספה כרגע מבלי דבר דבר, או לגשת אל כםא הגבוה. מעל גבוה ולהשמיע באזניו חפ כל העם ואז יכלנו לדעת גורלנו. אם לשבט או לתסר. ופאקטור גדול. אחד הציע לתת כך רב כסף לטובת. היהודים. אשר ילכו להתיישב בערבות אזיא
התכונה אשר תחת ממשלת ארצנו.| ובזה חפץ לעשות נחת רוח לצוררינו אשר הציעו בראשונה. את ההצעה היקרה הואת, כאלו לא ירע כי גם שמה תשיגנו יד הקאצאפים. אחרי אשר הצליח לנו לבנות ערים ולעשות את הארץ לארץ חמדה, ואז גרשונו גם משם ללכת לפנות. להם דרך לערבות אפריקא, ויר מי עשתה כל אלה? הלא יד העבדות והלאקייסטווא, אשר השמידה כל רגש כבוד בנו ואין איש אשר יחוש לכבור הלאם. בי על כן לא נמצאו בנו אנשים אשר ררפו- להשיג. כבוד. מכני עמם בעשותם מוב,| אך. פאקטורים החפצים בי ירברו בהם בשער בין צוררינו. נמצאים. בין עשירינו= למכביר. ובאולתם שכחו כי אף אם האחד יהללם,. הנה רבבות אלפים לעמתו מחללים
אותו ואת כל עמו אף בעד הטוב אשר יעשה להם. בעור אשר הכבור אשר
נחלו מעמם לא נחשב בעיניהם למאומה. וזה הוא האות היותר נאמן כי רוח הלאמי זרה להם, בי על כן הם זרים. לעמם. פלאים נפלה רוח הלאמי בקרבנו! נפלה נפלה מאר ער בי לא נדע
-ו שומעים שם ישראל מנאץ מפי בל נ
עור בושת! בכל יום ובכל רגע הננ שנות מאות או אלפים היינו. מנגינות. שותי שבר א היו הצוענים על מקומנו בי עתה נלאו גם רה. מאתנו יאבו. להחליף. באירלאנדי כפרי אבר לא יובל לשרת
ומרצה ואנחנו מחשים, ואנחנו חובקים יר בצלחת, ולו המה שאת חרפה כזאת. כל הימים. ,עש אחר"" ואנחנו שומעים זאת במנוחה, איש צבא בן