ו

לתורתו ולעמו. ורק כברק אור מאיר באישון לילה ראינו כי התעורר אחד הרבנים הגדולים הגאון ר' ו מאהליווער כראדום לעשות מה לטובת בלל העם,: אבל צפור אחת לא תעשה קיץ. והגאון הנאור הזה נשאר כמעט בודד במעשיו לדאבון לבנו. ואין בל ספק כי לוא מצא עור חברים| עוזרים על ידו בין הרבנים האחרים בי עתה ל בידו לעשות גדולות. אחת היא על כן אברתי, בי על העם עצמו אשר כבר נלאה עאת הרפה בגוים להושיע לנפשו, מבלי חכות על היראים או על הנאורים, ומה גם על העשירים, ל העם לקום על רגליו לנסות בחו בלי ות זרים. על העם אשר לא רטפש בשר נער, ואשר הככין לשאת כל עמל ותלאה במנותה, עליו החובה כי יחל ו וגם לעשות לנפשו ולבניו. אחריו לבל תרגז הארץ תחת רגליו בכל. רגע. ותחת אשר איש איש ידאג ויעמול בל הימים לעשות עשר לבניו אחריו, מבלי אשר ידע כי לא זרים יחמסו נחלתו, חנה עליו לדאוג להם ראשונה להנחילם כברת ארץ ובית למעון. כי הון ברחובות קריה אשר כל יר חוכס תשיגנו, לא לבעליו הוא עור, ו העם אם רק יקום כאיש אחר, אז בכחו לעשות נפלאות. ועל סופרי ישראל החובה לעורר את העם ולבלתי תת לו לנום. וראשית דבר על העם לבחור מקרבו אנשים חכמים וירועים -- אבל לא עשירים-- מכל ערי ישראל ולשלהם לבירת ממשלתנו לבקש רשיון לצאת כן הארץ בסדר ומשטר, לא בבהלה וחפזון. והנבחרים יהיו דוקא אלה אשר יבחר העם על פי רוב דעות, לא כאלה אשר בחרו את עצכם מבלי שאול פי איש או נקראו לבוא מאת עשירי פעטערסבורג. והנבחרים בבואם א עיר הבירה יחברו תקנות ופראנראממע אשר יגישו אל הממשלה, ואין כל כפק כי באופן זה לא תתנגד לנו הממשלה, וגם צוררינו הגרולים העוכדים בראש הפאנסלאוויזכום יהיו בעזרנו בכל יכלתם,| אחרי אשר זאת היא כל מגנתם כי נצא מז הארץ. ובכל עניני המרינה. הלא ירם על העליונה כעת. ואם אמנם הנני יודע בי כל עור אשר לא תתחדשנה המהומות, וכל עוד אשר לא יתנו לנו חברת היחפים פקורה נמרצה עור הפעם בכקלות וקררומות, לא תנצא יר איש לעורר. את אחינו ו כדבר

הזה, אפס אחרי אשר ברור הרבר כי היהפים לא שכחו עור את היהורים ורכושם, כי על כן יש תקוה בי סוף כל סוף יקיצו אחינו משנתם ויתנו לב

להבין א אחריתם, כאשר עשו אחינו ברומעניען, כי יסדו אגורה גדולה לישוב איי. ואם אמנם אוי לאותה

4

בושה לקות תשועה מחברת היחפים. אבל כן העם הזה למאז ער היום הזה. גם אז בצאת 0 בכור הברול ממצרים לא עזבו את דארץ כרצו

ן נפשם כל עור אשר לא גרשום הבצרים היחפים. וכאשר שלחום מלכי פרס

זרות לא עזבו את הארץ רק מתי מספר יען נעים היה להם להיות עבדי עבדים בארצות אויביהם כהיות בני חורין בארץ אבותיהם. וכן יהיה בלי ספק גם בפעם הואת. כי אמנם בבר מלאה סאת צרותינו במשך אלפי שנים אשר כבר עברו. ועוד תלאות חדשות